מוזיאון דמויות האדם התאילנדי (Thai Human Imagery Museum) שוכן במחוז נאקון פאתום, כ-40 קילומטר מערבית לבנגקוק, ומציג יותר מ-120 פסלי פייברגלס ריאליסטיים של נזירים בודהיסטיים, מלכי תאילנד וסצנות חיים שלמות. הכניסה למבקרים זרים היא בסביבות 300 באט, הביקור אורך שעה עד שעתיים, והשורה התחתונה ברורה: אחת מחוויות המוזיאון המפתיעות ביותר ליד בנגקוק - ושונה לחלוטין ממאדאם טוסו.
השוק הצף דמנון סדואק - חצי יום עם שייט
יציאה בבוקר מבנגקוק, שייט בין סירות עמוסות פירות טריים ואוכל תאילנדי מהסירה, וחזרה עד הצהריים - הדרך הקלה לחוות את קלאסיקת שוקי המים של מערב בנגקוק.
בדיקת זמינות ומחיר ←מי שראה עשרות מוזיאוני שעווה בעולם מזהה מיד שמשהו כאן אחר. אין שטיח אדום, אין ביונסה ואין תפאורת הוליווד - במקום זה יושבים מולכם שני קשישים רכונים מעל לוח שחמט תאילנדי, נזיר שעור פניו צנום וורידיו בולטים, ומלכי שושלת צ'אקרי במלוא הדרם. האמנים התאילנדים שיצרו את הפסלים לא ניסו להצחיק או להלהיב - הם ניסו לגעת, והתוצאה מהפנטת ולפעמים מטרידה ממש.
המקום הזה כמעט ולא מופיע במסלולים של מטיילים ישראלים, וחבל: הוא יושב בדיוק על ציר הטיולים המערבי של בנגקוק, זה שמוביל אל השוק הצף דמנון סדואק, שוק הרכבת מקלונג והצ'די הענק של נאקון פאתום. מי שמרכיב נכון את היום יוצא עם אחד מימי הטיול המגוונים ביותר שאפשר לבנות סביב הבירה התאילנדית.
איפה נמצא המוזיאון ואיך מגיעים אליו מבנגקוק
מוזיאון דמויות האדם התאילנדי יושב בקילומטר ה-31 של כביש בורוממאראצ'צ'ונאני (ציר פינקלאו-נאקון צ'אי סי), במחוז נאקון פאתום. זה לא מרכז עיר אלא נקודה על כביש בין-עירוני - עובדה שכדאי להפנים כשמתכננים את הלוגיסטיקה. הנסיעה ממרכז בנגקוק אורכת בדרך כלל 45 עד 60 דקות, תלוי בפקקים של צד הפינקלאו.
הדרך הפשוטה - גראב או מונית
הפתרון הנוח ביותר הוא גראב או מונית מונה מבנגקוק. מונית מונה מאזור המערבי של העיר עולה בסביבות 300-400 באט לכיוון; הזמנת גראב ממרכז העיר יכולה לצאת יקרה יותר. הטיפ שחוזר שוב ושוב בדיווחי מטיילים: סכמו עם הנהג שימתין לכם או הזמינו רכב חזור מראש - המוזיאון יושב על כביש מהיר, ולתפוס שם מונית מזדמנת בדרך חזרה זה לא טריוויאלי.
תחבורה ציבורית - אפשרי אבל דורש סבלנות
אוטובוסים היוצאים מטרמינל סאי טאי מאי (התחנה הדרומית של בנגקוק) לכיוון נאקון פאתום נוסעים על הציר הזה, ומיניוואנים לנאקון פאתום יוצאים גם מאזור אנוסאווארי (אנדרטת הניצחון). אפשרות נוספת היא רכבת מתחנת תונבורי לעיירה נאקון פאתום עצמה, ומשם מונית קצרה. בכל מסלול ציבורי צריך לוודא עם הנהג שמורידים אתכם בקילומטר 31 - המקומיים מכירים את המוזיאון בשמו התאילנדי.
הדרך החכמה - נהג ליום שלם
מכיוון שהמוזיאון נמצא בדיוק על ציר האטרקציות המערבי, הפתרון המשתלם ביותר למשפחה או לזוג הוא לשכור נהג ליום: יוצאים מוקדם לשוק הצף, ממשיכים למוזיאון בשעות החום, ומסיימים בצ'די של נאקון פאתום לקראת שקיעה. כך המחיר לקילומטר צונח והיום מתמלא בלי זמנים מתים.
שוק הרכבת מקלונג והשוק הצף ביום אחד
לראות את הרוכלים מקפלים את הסוככים שניות לפני שהרכבת חולפת בתוך השוק, ומיד אחר כך לשוט בתעלות דמנון סדואק - שני השווקים המפורסמים במערב בנגקוק בסיור אחד עם הסעה.
בדיקת זמינות ומחיר ←מה רואים בפנים - האגפים שהופכים את הביקור לחוויה מצמררת
האוסף מונה למעלה מ-120 פסלים בגודל טבעי, מחולקים לאגפים נושאיים. בניגוד למוזיאוני שעווה מערביים, כאן חלק מהדמויות אינן מגודרות ואינן מוצבות על במות - הן פשוט עומדות או יושבות בין המבקרים. זה בדיוק המקור לאפקט המפורסם של המקום: שוב ושוב מדווחים מבקרים שהתנצלו בפני פסל, או חיכו בנימוס שה"מאבטח" יזוז.
אולם הנזירים הנערצים
גולת הכותרת של המוזיאון היא סדרת פסלים של נזירים בודהיסטיים נערצים מרחבי תאילנד. כאן הריאליזם מגיע לשיא: עור צנום ושקוף למחצה, ורידים בולטים על גב היד, כתמי גיל וקמטים שנראים כאילו נחרטו בעשורים של מדיטציה. תאילנדים רבים מגיעים לכאן לא כתיירים אלא כמעין עולי רגל - תוכלו לראות מבקרים מקומיים מניחים ידיים בתנוחת וואי מול הפסלים.
מלכי שושלת צ'אקרי
האגף ההיסטורי מציג את מלכי שושלת צ'אקרי, השושלת המלכותית של תאילנד, בלבוש מלא ובהדר ממלכתי. חשוב לדעת: בתאילנד המלוכה היא נושא רגיש מאוד, ובמוזיאון נהוג שלא מצטלמים בחופשיות לצד דמויות המלכים - צילום עם הדמויות הממלכתיות נעשה דרך צלם הבית בתשלום נפרד. כבדו את הכללים המקומיים כאן יותר מבכל מקום אחר.
סצנות החיים - השחמט, המשפחה וביטול העבדות
האגף השלישי הוא זה שנשאר בזיכרון: סצנות יומיום תאילנדיות קפואות בזמן - שני גברים מבוגרים שקועים במשחק שחמט תאילנדי, משפחה מסורתית, רגעי מנוחה פשוטים. לצדן ניצבת סצנת ביטול העבדות מתקופת המלך ראמה החמישי, שבה הבעות הכאב על פני הדמויות מצמררות באמת - זו יצירת אמנות רגשית ולא אטרקציה. חובבי ספרות ימצאו גם דמויות מהאפוס התאילנדי פרא אפאי מאני של המשורר סונתורן פו, כולל בת הים המפורסמת מהסיפור, ופינה קטנה של דמויות בינלאומיות מוכרות - קריצה חביבה לעולם מוזיאוני השעווה שממנו המקום הזה כל כך שונה.
דמנון סדואק ומקלונג - יציאה נוחה מבנגקוק
סיור מודרך לשני שוקי הדגל של האזור המערבי: דוכני התוצרת על המים והרכבת שחולפת בתוך השוק - משלימים מושלם ליום ביקור במוזיאון דמויות האדם בנאקון פאתום.
בדיקת זמינות ומחיר ←פייברגלס במקום שעווה - הסוד שמאחורי הריאליזם
השם באנגלית מבלבל: זה אמנם "מוזיאון שעווה" ברוחו, אבל אף פסל כאן אינו עשוי שעווה. הסיבה פשוטה וגאונית - האקלים הטרופי של תאילנד. שעווה מסורתית מתרככת ומאבדת צורה בחום ובלחות, ולכן האמנים פיתחו טכניקת פיסול בפייברגלס שמחזיקה מעמד בטמפרטורות שהיו ממיסות כל דמות בסגנון מאדאם טוסו.
עשר שנים של ניסויים
מאחורי המוזיאון עומד האמן דואנגקאו פיטיאקורנסילפ (Duangkaew Phityakornsilp) וקבוצת אמנים תאילנדים שעבדו איתו. הם הקדישו יותר מעשור לניסויים בחומרים עד שהגיעו לתרכובת הפייברגלס שאפשרה עור גמיש למראה, נקבוביות ואפילו צלקות. המוזיאון נפתח לקהל ב-14 ביוני 1989, ומאז הוא נחשב בתאילנד למוסד אמנותי של ממש - המטרה המוצהרת שלו היא שימור האמנות והתרבות התאילנדית, לא בידור.
שנתיים לדמות אחת
לפי דיווחי מבקרים ומקורות תאילנדיים, כל שערה בפסלים מושתלת בנפרד, והשלמת דמות אחת יכולה להימשך עד שנתיים. לשם השוואה, באולפני מאדאם טוסו נהוג להקדיש חודשים ארוכים לכל דמות - ומי שסקרן לגבי התהליך המלא של הרשת הבריטית ימצא פירוט בסקירה על זמן הייצור של בובת שעווה במאדאם טוסו. ההבדל המהותי: בלונדון מפסלים סלבריטאים מתוך מאות מדידות לייזר, ואילו בנאקון פאתום מפסלים נזירים וקשישים מתוך התבוננות באנשים אמיתיים - ולכן דווקא הפגמים, הקמטים והעייפות שבפנים הם שהופכים את הדמויות לחיות כל כך.
למה זה עובד על המוח שלנו
פסל מבריק ומושלם מדי מרגיש מזויף; פסל עם עור יבש, לחלוחית בעיניים וכתפיים שמוטות מעט נקלט אצלנו כאדם. האמנים כאן הבינו את עקרון "עמק המוזרות" הרבה לפני שהמונח נהיה אופנתי - והם חצו אותו בכיוון הנכון.
כרטיסים, שעות פתיחה וכמה זמן להקדיש לביקור
אחת ההפתעות הנעימות במקום היא שהוא כמעט תמיד ריק. אין כאן תורים של מאדאם טוסו בנגקוק, אין קבוצות ענק ואין צורך בכרטיס דלג-על-התור - פשוט מגיעים, משלמים בקופה ונכנסים.
מחירי הכניסה
במוזיאון נהוג תמחור כפול, מנהג מקובל באטרקציות תאילנדיות: מבקרים זרים משלמים בסביבות 300 באט למבוגר וכ-150 באט לילד, בעוד אזרחים תאילנדים משלמים פחות. גם במחיר ה"זר" מדובר בעלות נמוכה משמעותית מכרטיס לסניפי השעווה הגדולים בבנגקוק. את המחירים המדויקים כדאי לוודא בקופה או בטלפון לפני ההגעה - הם מתעדכנים מעת לעת.
שעות פתיחה
המוזיאון פתוח כל ימות השבוע: בימי חול משעות הבוקר עד לפנות ערב, ובסופי שבוע וחגים תאילנדיים הוא נפתח מוקדם יותר וסוגר מאוחר יותר. מכיוון שמדובר במוסד משפחתי-אמנותי ולא ברשת בינלאומית, שווה לוודא את השעות לפני נסיעה ייעודית.
כמה זמן לוקח - ומתי הכי כדאי
סיבוב יסודי בכל האגפים אורך שעה עד שעה וחצי, ועם עצירה בחנות המזכרות, בפינות הישיבה ובאזור האגם הקטן שבמתחם - קרוב לשעתיים. המבנה ממוזג היטב, מה שהופך אותו לעצירה מושלמת בשעות הצהריים הלוהטות בין אטרקציות החוץ של האזור. עוד תובנה שעולה מדיווחי מטיילים: דווקא בסופי שבוע מגיעות משפחות תאילנדיות רבות, כך שמי שרוצה את האולמות ריקים לגמרי לצילום - שיבוא ביום חול בבוקר. ההיפך הגמור מכל מוזיאון שעווה מערבי שאנחנו מכירים.
למה זה שונה לגמרי ממאדאם טוסו
מי שמכיר את רשתות השעווה הגדולות של העולם צריך לאפס ציפיות לפני הכניסה. במאדאם טוסו הולכים להצטלם עם ליידי גאגא; כאן באים לעמוד דומם מול נזיר בן תשעים שלא קיים - ולהרגיש צורך ללחוש. זו לא אטרקציית סלפי אלא גלריית אמנות פיגורטיבית עם שליחות תרבותית.
הגישה: רוחניות במקום זוהר
הבחירה של האמנים התאילנדים בנזירים, מלכים היסטוריים וסצנות עממיות איננה מקרית - המוזיאון הוקם כדי לשמר תרבות שהולכת ונעלמת, מהרגלי משחק השחמט התאילנדי ועד יחסי משפחה מסורתיים. האווירה בפנים כמעט מדיטטיבית: תאורה דרמטית ממוקדת, שקט, ומבקרים תאילנדים שמתייחסים לחלק מהפסלים ביראת כבוד דתית ממש. אין שום אלמנט אינטראקטיבי, אין מסכים ואין אפקטים - וזה בדיוק הקסם.
ההשוואה המעשית למטייל
בתאילנד יש כמה שחקני שעווה, וכל אחד משרת קהל אחר. מאדאם טוסו בנגקוק שבקומת סיאם דיסקברי הוא חוויית הסלבס הקלאסית - מושלם למשפחות שרוצות תמונות עם כוכבים. לואי טוסו בפטאיה הוא גרסה קטנה ותיירותית שמחוברת למתחם ריפלי. ומוזיאון דמויות האדם התאילנדי הוא הדבר האמיתי מבחינה אמנותית - הריאליזם החזק מכולם, בלי אף סלבריטאי אחד כמעט. מי שאוהב את הפינות המוזרות והמקוריות של עולם השעווה ימצא אותו ראוי לרשימת מוזיאוני השעווה יוצאי הדופן בעולם - במובן הטוב ביותר של המילה. עבור חובבי ז'אנר השעווה זו עצירת חובה: אין עוד מקום בעולם שבו טכניקת פיסול מקומית עצמאית מתחרה ראש בראש ברשתות הגלובליות ומנצחת בסיבוב הריאליזם.
שילוב ליום שלם: הצ'די, דון וואי ושוקי המים המפורסמים
החוזק הגדול של המוזיאון הוא המיקום שלו על ציר הטיולים המערבי של בנגקוק. ככה בונים סביבו יום מלא ומגוון:
פרא פאתום צ'די - הסטופה הגבוהה בעולם
בעיירה נאקון פאתום עצמה, כ-20 דקות נסיעה מהמוזיאון, מתנשא פרא פאתום צ'די - סטופה בודהיסטית בגובה של יותר מ-120 מטר, מהגבוהות בעולם, שנבנתה במאה ה-19 מעל צ'די קדום בהרבה. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הכיפה הכתומה זוהרת באור הזהוב - סיום מושלם ליום. חובבי היסטוריה יכולים להוסיף את ארמון סנאם צ'אן הסמוך, מעונו של המלך ראמה השישי.
שוק דון וואי ומוזיאון המכוניות החינמי
כרבע שעה מהמוזיאון שוכן שוק דון וואי - שוק אוכל אותנטי על גדת הנהר שכמעט ואין בו תיירים מערביים, עם בתי עץ מסורתיים ודוכני ברווז צלוי אגדיים. חובבי רכב יוסיפו את מוזיאון ג'סדה טכניק הסמוך - אוסף פרטי מטורף של מאות כלי רכב נדירים, בכניסה חינם (סגור בימי שני).
שוקי המים הגדולים - עם סיור מאורגן או נהג
הסיורים המאורגנים הקלאסיים ממערב לבנגקוק מתמקדים בשוק הצף דמנון סדואק ובשוק הרכבת מקלונג, שבו הרוכלים מקפלים את הסוככים שניות לפני שהרכבת חולפת בתוך השוק - כמה פעמים ביום. סיור מומלץ שמאגד את שניהם הוא סיור סיאם הישנה לדמנון סדואק ושוק הרכבת, היוצא מבנגקוק עם הסעה. שימו לב לטיפ החשוב: הסיורים המאורגנים אינם עוצרים במוזיאון דמויות האדם - מי שרוצה לשלב את הכול ביום אחד צריך נהג פרטי, או לפצל לשני ימי טיול מערבה. בשוק הצף עצמו כדאי להגיע מוקדם ככל האפשר - עד תשע בבוקר התעלות עדיין שייכות לסירות המסחר ולא לפקקי התיירים.
למי הביקור מתאים, איך מצלמים נכון ומה הזווית הישראלית
המוזיאון הזה אינו לכולם - וזה בסדר גמור. כך תדעו אם הוא בשבילכם:
למי כן ולמי פחות
חובבי אמנות, צלמים, מטיילים שאוהבים תרבות מקומית אמיתית ובני נוער שסקרנים לגבי "עמק המוזרות" - ייהנו מאוד. ילדים קטנים זה סיפור אחר: הריאליזם העוצמתי, ובעיקר סצנת ביטול העבדות והנזירים הישישים, עלולים להפחיד ילדים רגישים. משפחות עם קטנטנים שמחפשות חוויית שעווה קלילה בתאילנד ימצאו התאמה טובה יותר בסניף הסלבס הבנגקוקי. מבוגרים שראו כבר את כל סניפי טוסו בעולם? דווקא הם ייצאו מכאן הכי מרוגשים.
טיפים לצילום
התאורה הדרמטית של האולמות עושה חצי מהעבודה - היא ממוקדת בדיוק כדי להדגיש את מרקם העור והעיניים. צלמו בלי פלאש (פלאש ישטח את הפנים ויהרוס את האשליה), התקרבו לתקריבי ידיים ופנים, ונצלו את העובדה שחלק מהדמויות יושבות בגובה עיניים - תמונת "שיחה" עם שחקני השחמט היא הקלאסיקה של המקום. זכרו את הכלל היחיד: ליד דמויות המלכים מצלמים רק דרך צלם הבית. עוד שיטות מנצחות תמצאו בטיפים להצטלם עם בובות שעווה כמו מקצוענים.
הזווית הישראלית
עם טיסות ישירות מתל אביב לבנגקוק (כ-11 שעות טיסה), בנגקוק היא נקודת הפתיחה של רוב הטיולים הישראליים בתאילנד - וכמעט כולם מקדישים לה כמה ימים לפני האיים או הצפון. המוזיאון הוא תוספת מושלמת ליום השוק הצף שממילא נמצא בתוכנית של רוב הישראלים, והעלות זניחה במונחי חופשה תאילנדית: כרטיס הכניסה עולה פחות מארוחה זוגית ברובע התיירותי. מי שלן באזורי סוקומווית, סילום או קאו סאן ירכיב בקלות יום יציאה מערבה - רק לא לשכוח לסגור מראש את הנסיעה חזרה.
| אגף / מיצג | מה רואים | למה זה מיוחד |
|---|---|---|
| אולם הנזירים הנערצים | פסלי נזירים בודהיסטיים בגודל טבעי - ורידים, קמטים ועור צנום | שיא הריאליזם במוזיאון; מבקרים תאילנדים מצדיעים בתנוחת וואי |
| מלכי שושלת צ'אקרי | מיצג היסטורי של מלכי תאילנד בלבוש מלכותי מלא | צילום לצד המלכים רק באמצעות צלם הבית - כבדו את הנוהג |
| סצנות חיים תאילנדיות | שחקני שחמט תאילנדי, משפחה מסורתית, רגעי יומיום | הסצנה שבה מבקרים מחכים בנימוס ש"האיש" יזוז |
| ביטול העבדות | סצנה היסטורית מתקופת המלך ראמה החמישי | הרגע המרגש והקשה ביותר - הבעות כאב שלא שוכחים |
| גיבורי פרא אפאי מאני | דמויות מהאפוס של המשורר סונתורן פו, כולל בת הים | חיבור לספרות התאילנדית הקלאסית שכל ילד מקומי מכיר |
| פינה בינלאומית | קומץ דמויות מוכרות מהעולם | קריצה חביבה למוזיאוני השעווה המערביים - הפתעה בסוף המסלול |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- למרות השם, אף פסל אינו משעווה - הכול פייברגלס שפותח במשך עשור כדי לשרוד את החום הטרופי של תאילנד
- נהוג תמחור כפול: זרים משלמים בסביבות 300 באט למבוגר וכ-150 לילד - עדיין זול משמעותית ממוזיאוני השעווה בבנגקוק
- המוזיאון כמעט תמיד ריק - אין תורים ואין צורך בהזמנה מראש; יום חול בבוקר הוא השקט מכולם
- מצלמים חופשי בכל המוזיאון חוץ מדמויות המלכים - שם רק צלם הבית מצלם, בתשלום נפרד
- המקום יושב על כביש מהיר בקילומטר 31 - סכמו עם נהג שימתין או הזמינו הסעה חזור מראש
- הסיורים המאורגנים לשוקי המים אינם עוצרים כאן - שילוב ביום אחד דורש נהג פרטי
טעויות שכדאי להימנע מהן
- להגיע עם ציפייה לפגוש סלבריטאים - זה מוזיאון אמנות ורוחניות תאילנדית, לא סניף מאדאם טוסו
- להתבלבל עם מאדאם טוסו בנגקוק שבסיאם דיסקברי - אלו שני מקומות שונים לחלוטין במרחק 40 קילומטר זה מזה
- לרדת מהמונית בלי לסגור נסיעה חזרה - על הכביש המהיר קשה מאוד לתפוס מונית מזדמנת
- לצלם את דמויות המלכים בחופשיות - בתאילנד זו רגישות אמיתית, והמוזיאון מפנה לצלם הבית
- להביא ילדים קטנים ורגישים בלי הכנה - סצנת העבדות והנזירים הישישים עלולים להבהיל
- לתכנן שילוב עם מוזיאון ג'סדה טכניק ביום שני - הוא סגור בדיוק ביום הזה
שאלות נפוצות
כמה עולה הכניסה למוזיאון דמויות האדם התאילנדי?
למבקרים זרים הכניסה עולה בסביבות 300 באט למבוגר וכ-150 באט לילד, ואילו אזרחים תאילנדים נהנים ממחיר מקומי נמוך יותר - תמחור כפול מקובל באטרקציות בתאילנד. גם במחיר המלא מדובר בעלות נמוכה בהרבה מכרטיס למוזיאוני השעווה הגדולים בבנגקוק. מומלץ לוודא את המחיר העדכני בקופה לפני ההגעה.
איך מגיעים למוזיאון בלי רכב פרטי?
האפשרות הפשוטה היא גראב או מונית מונה מבנגקוק (45-60 דקות, בסביבות 300-400 באט במונה). בתחבורה ציבורית: אוטובוס מטרמינל סאי טאי מאי או מיניוואן לכיוון נאקון פאתום עם ירידה בקילומטר 31 של כביש בורוממאראצ'צ'ונאני, או רכבת מתחנת תונבורי לנאקון פאתום ומשם מונית. חשוב לתאם מראש את הדרך חזרה - המוזיאון יושב על כביש מהיר.
כמה זמן אורך ביקור במוזיאון?
סיבוב מלא בכל האגפים אורך שעה עד שעה וחצי, ועם חנות המזכרות, בית הקפה ואזור האגם הקטן שבמתחם - קרוב לשעתיים. המבנה ממוזג, ולכן הוא עצירה מצוינת בשעות החום של הצהריים בין אטרקציות החוץ של האזור.
האם הפסלים באמת עשויים שעווה?
לא - וזה חלק מהקסם. בגלל האקלים הטרופי של תאילנד, שהיה ממיס שעווה מסורתית, האמנים בראשות דואנגקאו פיטיאקורנסילפ פיתחו במשך יותר מעשר שנים טכניקת פיסול בפייברגלס. התוצאה עמידה בחום ומאפשרת מרקם עור, נקבוביות וורידים ברמת ריאליזם שמתחרה בגאווה בכל מוזיאון שעווה קלאסי.
האם המוזיאון מתאים לילדים?
לבני נוער ולילדים גדולים שאוהבים דברים מיוחדים - בהחלט. לילדים קטנים ורגישים כדאי לחשוב פעמיים: הריאליזם עוצמתי, וסצנות כמו ביטול העבדות והנזירים הישישים עלולות להפחיד. משפחות שמחפשות חוויית שעווה קלילה עם דמויות מוכרות ייהנו יותר בסניף השעווה שבמרכז בנגקוק.
האם אפשר לשלב את המוזיאון עם השוק הצף באותו יום?
כן, אבל לא בסיור מאורגן רגיל - הסיורים לדמנון סדואק ולשוק הרכבת מקלונג אינם עוצרים במוזיאון. הפתרון הוא נהג פרטי ליום: שוק צף מוקדם בבוקר, המוזיאון הממוזג בשעות החום, וסיום בפרא פאתום צ'די או בשוק דון וואי. לחלופין אפשר לפצל לשני ימי יציאה מערבה מבנגקוק.
