מוזיאוני השעווה המוזרים בעולם – מהבובות הגרועות ועד החדרים הביזאריים

מוזיאוני השעווה המוזרים בעולם מוכיחים שלפעמים דווקא הכישלון הוא האטרקציה: מוזיאון השעווה של לימה בפרו הפך לכוכב אינטרנט בזכות בובות שלא דומות לאף אחד, מוזיאון מגדל טוקיו החזיק חדר פרוג-רוק שלם עם פרנק זאפה, והמוזיאון התאילנדי ליד בנגקוק מפחיד מרוב ריאליזם. הכניסה לרובם זולה משמעותית ממאדאם טוסו - והצחוק מובטח.

עולם השעווה מתחלק לשניים: הרשתות הגדולות עם תקציבי ענק ודיוק כירורגי, ולצדן שורה של מוזיאונים עצמאיים, משפחתיים ומשונים שבהם משהו השתבש בדרך - או להפך, הצליח בצורה שאיש לא תכנן. בעידן הרשתות החברתיות המוזיאונים האלה זכו לחיים שניים: שרשור תמונות אחד הופך בובה כושלת לסלבריטאית בפני עצמה, והמבקרים מגיעים במיוחד בשביל הצחוק.

חשוב להפריד בין הפתוחים לסגורים: את המוזיאון של לימה, את הדמויות התאילנדיות ואת הפנאופטיקום בהמבורג אפשר לבקר גם היום, בעוד "הגרוע בעולם" מגרייט יארמות' וחדר הפרוג-רוק של מגדל טוקיו כבר עברו לעולם הזיכרונות - ושווה להכיר את הסיפורים שלהם בדיוק בגלל זה.

למה בובת שעווה כושלת היא זהב קומי טהור

ההסבר מתחיל דווקא אצל המקצוענים. בובת שעווה אחת של מאדאם טוסו דורשת יותר מ-250 מדידות מדויקות של הכוכב, צוות של כ-20 אמנים, חודשים של עבודה ותקציב שמתקרב ל-150 אלף ליש"ט - כשכל שערה מושתלת לקרקפת ביד, בתהליך שאורך שבועות. כמה זמן לוקח לייצר בובת שעווה במאדאם טוסו - התשובה מפתיעה גם מעריצים ותיקים. עכשיו דמיינו מוזיאון משפחתי קטן בלימה או בקרקוב שמנסה להגיע לאותה תוצאה עם אחוז בודד מהתקציב. הפער הזה הוא בדיוק המקום שבו נולד הקסם.

אפקט העמק המוזר עובד לשני הכיוונים

חוקר הרובוטיקה היפני מסהירו מורי טבע את המונח "העמק המוזר": ככל שדמות מלאכותית מתקרבת למראה אנושי אך לא מגיעה אליו במדויק, היא מעוררת אי-נוחות עמוקה. בובות שעווה חיות בדיוק על קו התפר הזה. כשהביצוע מושלם - התוצאה מרשימה ומצולמת. כשהוא כמעט מושלם - קצת מצמרר. וכשהוא רחוק מאוד מהמקור? קורה משהו שלישי: צחוק משחרר. בובה שאמורה להיות ליאונרדו די קפריו ונראית כמו שכן מבוהל מקומה שלוש היא פשוט קומדיה מוצקה, והמרחק בין הכוונה לתוצאה הוא כל הבדיחה.

האינטרנט שינה את חוקי המשחק

פעם מוזיאון שעווה גרוע היה נכשל בשקט מול קהל מקומי מצומצם. היום שרשור תמונות אחד ברדיט או בטוויטר הופך אותו לסנסציה עולמית תוך לילה, והמבקרים מגיעים בכוונה תחילה - לא למרות שהבובות גרועות, אלא בגללן. מוזיאון דרימלנד בבוסטון, שספג גל לעג ברשת, הודה בפה מלא שהביקורת הייתה "ברכה" שמילאה את הקופות. כך נולד ז'אנר תיירות חדש לגמרי, שבו הכישלון הוא המוצר - והמוזיאונים שמבינים את זה מפסיקים להתנצל ומתחילים למכור כרטיסים.

לימה, פרו - המוזיאון שהצחיק את האינטרנט

במרכז ההיסטורי של בירת פרו, לא רחוק מפארקה אוניברסיטריו ושדרת לה קולמנה, פועל מוזיאון השעווה של לימה - מוסד צעיר יחסית בעולם השעווה, שהספיק לצבור מוניטין עולמי מהסוג שכסף לא יכול לקנות: אתרי תרבות בינלאומיים הכתירו אותו כמועמד הרציני ביותר לתואר מוזיאון השעווה הגרוע בעולם, והתמונות מתוכו חוזרות לחיים ויראליים בכל פעם שמישהו מגלה אותן מחדש.

ליידי גאגא בשמלת הבשר - גרסת הסיוט

הרגע שבו המוזיאון נכנס להיסטוריה היה חשיפת בובת ליידי גאגא בשחזור שמלת הבשר המפורסמת מטקס הפרסים של MTV. מעריצי הזמרת ברחבי העולם הגיבו בזעם ובצחוק בו-זמנית: הדמות זכתה ברשת לכינויים כמו "ג'וק חייזרי" והושוותה לדונטלה ורסאצ'ה בגרסה מבוהלת. גם רשתות טלוויזיה אמריקאיות סיקרו את הסערה, וכך הפך מוזיאון קטן בלימה לשם מוכר בקרב ציידי המוזרויות של העולם.

משחק הניחושים הכי טוב בדרום אמריקה

ליידי גאגא לא לבד: ג'ון לנון, ג'ים קארי, שאקירה, פרדי מרקורי, מיילי סיירוס, הנשיא קנדי, אלביס וסטיבן שפילברג - כולם מוצגים, ואף אחד מהם לא באמת דומה לעצמו. מטיילים שמגיעים למקום מדווחים שחצי מהכיף הוא משחק ניחושים קבוצתי: עומדים מול בובה ומנסים להבין מי היא אמורה להיות לפני שמציצים בשלט. הטיפ החוזר בדיווחי מבקרים: אל תבואו לבד - החוויה נבנית על צחוק משותף, והכרטיס הזול הופך את זה לאחת הבדיחות המשתלמות בעיר. ישראלים רבים ממילא פותחים את הטיול הגדול בדרום אמריקה בלימה, ושעה במוזיאון הזה היא דרך מצוינת לשבור את הג'ט-לג לפני קוסקו והמאצ'ו פיצ'ו. שימו לב שמדובר בעסק קטן - שעות הפתיחה משתנות, ומזומן סולי הוא הדרך הבטוחה לשלם.

גרייט יארמות' - עלייתו ונפילתו של "הגרוע בעולם"

עיירת הנופש גרייט יארמות' שבמזרח אנגליה החזיקה במשך כמעט שישה עשורים את הכתר הבלתי רשמי של הז'אנר כולו: לואי טוסו האוס אוף וקס (Louis Tussauds House of Wax), שנפתח ב-1954 ונוהל מ-1955 בידי בני הזוג פיטר וג'יין הייז. רוב הדמויות יוצרו בשנות השבעים והשמונים ומעולם לא עודכנו, וב-2008 הכתירה אותו התקשורת הבריטית רשמית כ"מוזיאון השעווה הגרוע בעולם" - תואר שהמקום למד לשאת בחיוך.

קליף ריצ'רד שנראה כמו מטיף אפל

מבקרים ובלוגרים תיעדו במשך שנים את האוסף: דמות שאמורה הייתה להיות קליף ריצ'רד והזכירה יותר מטיף כת אמריקאי מפחיד, בני משפחת המלוכה שרק השלטים הסגירו את זהותם, וביטלס שנראו כאילו צוירו מהזיכרון של מישהו שראה אותם פעם מרחוק. דווקא ההזנחה המפוארת הזאת הולידה קהל מעריצים אמיתי: צלמים, אספני מוזרויות וחובבי בריטניה הנוסטלגית עלו לרגל לחוף המזרחי במיוחד בשבילו, והמוזיאון הפך לפריט חובה בכל רשימת אתרים אקסצנטריים באנגליה.

הסוף: קונה מסתורי מצ'כיה

כשפיטר הייז חלה, נסגר המוזיאון ב-2012 לאחר שניסיונות למצוא מפעיל חדש עלו בתוהו - אף אחד לא רצה לקנות את "הגרוע בעולם". כ-150 הבובות נמכרו כעבור כשנתיים לקונה אנונימי מצ'כיה, שזהותו לא נחשפה מעולם, והבניין עצמו הוסב למגורים. מי שמתגעגע לסגנון ימצא נחמה בכך שהמותג עצמו חי ובועט: לואי טוסו היה נינה של מארי טוסו המקורית, והמוזיאונים הנושאים את שמו ממשיכים לפעול - ובראשם מוזיאון השעווה של לואי טוסו במפלי הניאגרה, שמור בקנאות באותה אסתטיקה קלאסית.

מגדל טוקיו - חדר הפרוג-רוק שאיש לא ציפה לו

ב-1970 נפתח בבסיס מגדל טוקיו מוזיאון שעווה שהדמויות שלו יוצרו בלונדון, עם רפרטואר צפוי למדי - מהביטלס ועד ישו. אבל עם השנים המקום פיתח את האגף המוזר ביותר שידע עולם השעווה: תערוכת קבע שלמה המוקדשת לפרוג-רוק ולקראוט-רוק, ז'אנרים שאף מוזיאון שעווה אחר בעולם לא העז לגעת בהם.

הבעלים שאהב קראוט-רוק יותר מדי

הסיבה הייתה אדם אחד: גן פוג'יטה, בנו של דן פוג'יטה - האיש שהביא את מקדונלד'ס ליפן. פוג'יטה הבן היה מעריץ מושבע של רוק גרמני ניסיוני, וחלק ניכר מהמוצגים והמזכרות באגף המוזיקה הגיע מהאוסף הפרטי שלו. חנות המוזיאון מכרה דיסקים, חולצות ופוסטרים של להקות שרוב היפנים מעולם לא שמעו עליהן - חנות ספיישל לחובבי הז'אנר בלב אחת האטרקציות המתויירות של טוקיו.

"המצאות לגיטרה חשמלית"

בחדר שנשא את השם הזה עמדו זה לצד זה פרנק זאפה בשיא הדרו, איאן אנדרסון מג'תרו טאל עם החליל, טוני איומי מבלאק סבאת', קית אמרסון מ-ELP ורוברט פריפ מקינג קרימזון - חמישייה שאף במאי לא היה מעז ללהק יחד. תמונות מהחדר ממשיכות להסתובב בפורומים של חובבי פרוג עד היום, כעדות לכך שזה באמת קרה.

הפינה הגרמנית

לידם חיכתה פינה שכותרתה "פרוגרסיב גרמני": קלאוס שולצה, להקת פאוסט, מנואל גטשינג ומאני נוימאייר מגורו גורו - בובות שעווה של מוזיקאים שגם בשיא תהילתם לא מילאו אצטדיונים. המוזיאון נסגר ב-1 בספטמבר 2013, כשהחוזה מול מפעילי המגדל לא חודש לקראת שיפוץ המבנה, וגורל הבובות נותר עלום. באותה שנה ממש נפתח באודייבה מאדאם טוסו טוקיו - חילופי משמרות סמליים בין השעווה האקסצנטרית לשעווה המלוטשת.

תאילנד - מוזיאון דמויות האדם שמפחיד מרוב ריאליזם

כ-40 קילומטר מערבית לבנגקוק, במחוז נאקון פאתום, שוכן מוזיאון דמויות האדם התאילנדי (Thai Human Imagery Museum) - וכאן הבעיה הפוכה בדיוק: הדמויות מושלמות מדי. אם בלימה צוחקים כי שום דבר לא דומה למקור, כאן המבקרים נעים באי-נוחות כי הכול דומה מדי, עד כדי כך שהביטוי החוזר בדיווחים הוא "רק הנשימה חסרה להן".

פיברגלס במקום שעווה

המוזיאון נפתח ביוני 1989, ובחירת החומר שלו היא שיעור בהתאמה לאקלים: בחום ובלחות הטרופיים של תאילנד שעווה אמיתית פשוט הייתה נמסה, ולכן כ-125 הדמויות עשויות פיברגלס מגולף ומצויר ביד ברמת פירוט קיצונית - נקבוביות עור, ורידים, כתמי גיל. התצוגה משתרעת על שתי קומות: למטה נזירים נערצים ובני מלוכה מההיסטוריה התאילנדית, למעלה דמויות מפורסמות מהעולם וסצנות מחיי היומיום הכפריים של תאילנד של פעם.

הנזירים שגורמים למבקרים לקוד

גולת הכותרת היא סדרת דמויות של נזירים בודהיסטים נודעים, והיא הולידה את התופעה המזוהה ביותר עם המקום: מבקרים מדווחים שוב ושוב על תיירים ומקומיים שקדים בטעות לדמות פיברגלס, בטוחים שמדובר בנזיר אמיתי היושב במדיטציה. זו כנראה המחמאה הגדולה ביותר שפסל יכול לקבל - וגם חומר מעולה לסרטוני טיקטוק, שהפכו את המוזיאון לכוכב קטן בקרב מטיילים צעירים.

איך מגיעים וכמה זה עולה

המוזיאון יושב על כביש בורומראצ'צ'ונאני (ציר פינקלאו-נאקון צ'אי סי) סביב הקילומטר ה-31, נסיעה של כשעה מבנגקוק - טיול חצי יום קלאסי, שמתאים להשלמה עם השוק הצף או הפגודה הענקית של נאקון פאתום. הכניסה לזרים עולה בסביבות 300 באט למבוגר, יקרה מהתעריף המקומי כמקובל בתאילנד, ובשטח יש אגם קטן, מסעדות וחנויות מזכרות. מדיווחי מבקרים עולה שבבקרים של ימי חול המקום כמעט ריק - וכך הדמויות מפחידות עוד יותר. לישראלים זה יעד נגיש במיוחד: טיסה ישירה מתל אביב לבנגקוק אורכת כ-11 שעות, והמוזיאון הוא תוספת מקורית לכל טיול תאילנד שגרתי.

הכישלונות הוויראליים - רונאלדו, אלטון ג'ון והחברים

לא צריך מוזיאון שלם כדי להיכנס להיכל התהילה של הדמויות הכושלות - לפעמים מספיקה יצירה אחת. ואין דוגמה גדולה יותר מהאיש שהפך לקורבן הקבוע של הז'אנר: כריסטיאנו רונאלדו.

הפסל ממדיירה ששבר את האינטרנט

כשנחשפה פרוטומת הברונזה של רונאלדו בנמל התעופה של מדיירה - שדה שנקרא רשמית על שמו - הפכה יצירתו של האמן המקומי אמנואל סנטוש לבדיחה גלובלית בתוך שעות. הגולשים השוו אותה לאלפרד א. ניומן ממגזין מאד ולסלות' מ"הגוניס", ורשתות חדשות בכל העולם הקדישו לה כתבות מערכת. חשוב לדייק: זו ברונזה ולא שעווה, אבל דווקא הפסל הזה הפך את ציד הדמויות הכושלות לספורט עולמי. בהמשך הוצבה במוזיאון של אצטדיון ריאל מדריד פרוטומה חדשה ומחמיאה מאת הפסל הספרדי חוסה אנטוניו נבארו ארטאגה, והמקורית נכנסה להיסטוריה.

הבובה עם הספר הפרטי

ולצד הכישלונות, האנקדוטה ההפוכה שמוכיחה כמה רונאלדו לוקח את זה ברצינות: במוזיאון השעווה של מדריד מוצגת דמות שעווה שלו עם שיער אמיתי שהושתל שערה-שערה, והכוכב שולח אליה את הספר האישי שלו אחת לחודש כדי לוודא שהתסרוקת מושלמת. זו כנראה בובת השעווה המטופחת בעולם - ותזכורת לכך שההבדל בין בדיחה ויראלית לאייקון הוא לפעמים רק תקציב התחזוקה.

פולין מצטרפת לחגיגה

הוויראלית הגדולה של השנים האחרונות שייכת דווקא לקרקוב: מוזיאון פולוניה בקרקוב התפוצץ ברשת כשמבקר שיתף שרשור תמונות מהביקור - אלטון ג'ון קירח כמעט לחלוטין (דווקא האיש שמפורסם בפאות שלו), ליאונרדו די קפריו בעל מבט רדוף, רוברט דה נירו שנראה כאילו נרדם בכורסה באמצע המשמרת ודונלד טראמפ בגרסת איש השק. השרשור צבר מיליוני צפיות, והמוזיאון הפך ליעד עלייה לרגל של חובבי הז'אנר - במחיר כניסה צנוע ובמרחק הליכה מהשוק העתיק. אגב, לקרקוב טסים מתל אביב בטיסה ישירה קצרה - שילוב מושלם של סופ"ש עם בדיחה מתמשכת.

לאן נוסעים אם התאהבתם בז'אנר

אחרי שהבנתם את הקסם, מגיעה השאלה המעשית: איפה חווים מוזרות שעווה אמיתית שגם פתוחה, גם שווה את הדרך וגם לא מתנצלת? התשובה האירופית המובהקת נמצאת בהמבורג.

פנאופטיקום - מוזרות מכובדת מאז 1879

הפנאופטיקום הוא מוזיאון השעווה הוותיק בגרמניה: נוסד ב-1879 בידי פרידריך הרמן פרבר, ומנוהל עד היום בידי הדור החמישי לאותה משפחה, על פני יותר מ-700 מ"ר בלב סנט פאולי, צמוד לרפרבאן. לצד יותר מ-120 דמויות מפורסמים תמצאו בו את מריידל - אישה ענקית בגובה 2.27 מטר, איש בעל שלוש עיניים, פינת אימה וקבינט אנטומי-רפואי מהסוג שמוזיאונים מודרניים כבר לא מעזים להציג. כרטיסים לפנאופטיקום המבורג כוללים אודיו-גייד וביטול חינם עד 24 שעות מראש, והמחיר נמוך משמעותית מסניפי הרשתות הגדולות. טיפ ממבקרים: בערבי שבת המוזיאון פתוח עד מאוחר - שילוב מצוין עם ערב ברובע הבידור של המבורג.

איך מצטלמים עם בובה גרועה

הכלל הראשון: יורדים לגובה העיניים של הבובה - צילום מלמעלה משטח את הפנים והורג את הבדיחה. הכלל השני: מחקים את הפוזה והבעת הפנים שלה ברצינות תהומית; ככל שאתם רציניים יותר, התמונה מצחיקה יותר. תאורה צדדית מדגישה את הפגמים המפוארים, ותקריב של הפנים בלבד עובד מצוין ברשתות. כל הטכניקות שנוסו על הבובות המושלמות של איך להצטלם עם בובות שעווה במאדאם טוסו עובדות באותה מידה גם כשהבובה לא דומה לאף אחד - ולפעמים אפילו טוב יותר.

הזווית הישראלית

אף אחד מהיעדים האלה לא מצדיק טיסה בפני עצמו, אבל כתוספת לטיול קיים הם זהב: בנגקוק במרחק טיסה ישירה מתל אביב, קרקוב בטיסה ישירה קצרה וזולה, המבורג בהמראה אחת עם עצירה קלה, ולימה ממילא נמצאת על מסלול הטיול הגדול. העלות זניחה - ברוב המקומות מחיר הכניסה נמוך מכרטיס קולנוע בישראל - והתמורה היא סיפור שתספרו שנים. משפחות עם ילדים ייהנו כמעט בכל אחד מהם, למעט אולי הדמויות התאילנדיות ההיפר-ריאליסטיות, שילדים רגישים עלולים למצוא מלחיצות דווקא בגלל השלמות שלהן.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• רוב המוזיאונים "הגרועים" הם עסקים משפחתיים קטנים - מחיר הכניסה נמוך משמעותית ממאדאם טוסו, ולעתים מקבלים רק מזומן
• שניים מהמפורסמים ברשימה סגורים לצמיתות: לואי טוסו בגרייט יארמות' ומוזיאון השעווה של מגדל טוקיו - אל תתכננו אליהם נסיעה
• הדמויות במוזיאון התאילנדי עשויות פיברגלס ולא שעווה - שעווה אמיתית הייתה נמסה באקלים הטרופי
• הצילום הוא לב החוויה: ברוב המוזיאונים הקטנים הצילום חופשי, אבל שווה לוודא בכניסה
• במוזיאון התאילנדי תעריף הזרים גבוה מהתעריף המקומי, כמקובל באטרקציות בתאילנד - בסביבות 300 באט למבוגר
• שעות פתיחה של מוזיאונים עצמאיים משתנות בלי התראה - בדקו באתר הרשמי או בגוגל מפות לפני שיוצאים לדרך

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לצפות לריאליזם של מאדאם טוסו - הקסם של המוזיאונים האלה הוא בדיוק ההפך, ומי שמגיע עם ציפיות רגילות מפספס את הבדיחה
• לנסוע לגרייט יארמות' במיוחד בשביל המוזיאון - הוא סגור, האוסף נמכר לקונה מצ'כיה והבניין הפך למגורים
• לבלבל בין פסל הברונזה של רונאלדו מנמל התעופה של מדיירה לבין בובת שעווה - זו פרוטומת ברונזה, וגם היא כבר הוחלפה בגרסה מחמיאה
• לוותר על המוזיאון התאילנדי כי הוא "רחוק מבנגקוק" - זה טיול חצי יום פשוט של כשעה נסיעה לכל כיוון
• ללעוג בקול רם מול הצוות - במוזיאונים משפחתיים הבעלים לרוב עומד מאחורי הדלפק, והדמויות הן מפעל חייו
• להגיע בלי מזומן - חלק מהמוזיאונים העצמאיים הקטנים לא מקבלים כרטיסי אשראי, בייחוד בדרום אמריקה ובאסיה

שאלות נפוצות

מהו מוזיאון השעווה הגרוע בעולם?

התואר ההיסטורי שייך ללואי טוסו האוס אוף וקס בגרייט יארמות' שבאנגליה, שהוכתר כך בתקשורת הבריטית ופעל כמעט 60 שנה עד סגירתו. מאז סגירתו מתחרים על הכתר מוזיאון השעווה של לימה בפרו, שהתפרסם בזכות בובת ליידי גאגא הכושלת, ומוזיאון פולוניה בקרקוב, שהפך ויראלי בזכות אלטון ג'ון חסר השיער שלו.

האם מוזיאון השעווה של מגדל טוקיו עדיין פתוח?

לא. המוזיאון, שנפתח ב-1970 והחזיק חדר פרוג-רוק ייחודי עם דמויות של פרנק זאפה, קית אמרסון ורוברט פריפ, נסגר ב-2013 כשחוזה השכירות לא חודש לקראת שיפוץ המגדל. חובבי שעווה שמגיעים לטוקיו יכולים לבקר במאדאם טוסו טוקיו שבאזור אודייבה.

למה הדמויות במוזיאון התאילנדי לא עשויות שעווה?

בגלל האקלים: בחום ובלחות הטרופיים של תאילנד שעווה אמיתית הייתה מתעוותת ונמסה. לכן כ-125 הדמויות במוזיאון דמויות האדם בנאקון פאתום עשויות פיברגלס מגולף ומצויר ביד - חומר עמיד שמאפשר רמת פירוט קיצונית, שבזכותה הדמויות נראות חיות להדהים.

מה קרה לבובות של המוזיאון בגרייט יארמות'?

אחרי הסגירה נמכר כל האוסף - כ-150 דמויות - לקונה אנונימי מצ'כיה שזהותו מעולם לא נחשפה, ובניין המוזיאון הוסב לבית מגורים. גורלן המדויק של הבובות אינו ידוע, מה שרק מוסיף למיתולוגיה של המקום.

האם פסל רונאלדו המפורסם ממדיירה הוא בובת שעווה?

לא - זו פרוטומת ברונזה מאת האמן המקומי אמנואל סנטוש, שנחשפה בנמל התעופה הנושא את שמו של רונאלדו במדיירה והפכה לבדיחה עולמית. בהמשך הוחלפה בפרוטומה מחמיאה יותר. בובת שעווה אמיתית של רונאלדו מוצגת בין השאר במוזיאון השעווה של מדריד, והוא שולח אליה את הספר האישי שלו מדי חודש.

האם שווה לטוס במיוחד למוזיאון שעווה מוזר?

לא, וזה גם לא נדרש: כל היעדים הפתוחים ברשימה יושבים בערים שממילא מטיילים בהן - לימה בפתח הטיול הגדול, נאקון פאתום כטיול חצי יום מבנגקוק, קרקוב והמבורג כיעדי סופ"ש. מחיר הכניסה ברוב המקומות נמוך מכרטיס קולנוע, כך שההשקעה זעומה והסיפור נשאר לשנים.