מוזיאוני השעווה הוותיקים בעולם – מי באמת היה ראשון?

מוזיאון השעווה הוותיק בעולם שעדיין פועל הוא מאדאם טוסו לונדון, שנפתח כתצוגת קבע ב-1835 - אבל התשובה המלאה מורכבת יותר: פנאופטיקום בהמבורג (1879) הוא הוותיק שנשאר בבעלות משפחת המייסדים, גרווין בפריז (1882) הוא הוותיק שפועל באותו בניין מקורי, ובארצות הברית מתחלקים בכבוד פוטר'ס (סוף שנות ה-40) והוליווד ווקס (1965). כל אחד ראשון - לפי הגדרה אחרת.

השאלה "מי היה ראשון" נשמעת פשוטה, אבל היא פותחת סיפור של יותר מ-250 שנה: מסכות מוות מימי המהפכה הצרפתית, קבינטים נודדים ביריד, שרפות, הפצצות של מלחמת העולם השנייה ומשפחה אחת בהמבורג שמסרבת לוותר כבר חמישה דורות. מי שמבין את ההיסטוריה הזו נהנה מכל ביקור פי כמה - כי במוזיאונים הוותיקים, הסיפור שמאחורי הקירות מרתק לא פחות מהדמויות עצמן.

לפני שהיה מוזיאון: שעווה, מלכים וקבינטים נודדים

שעווה ליוותה את אירופה מאות שנים לפני שמישהו חשב לגבות דמי כניסה. כדי להבין מי "ראשון", צריך להתחיל מהשורשים - כי כשמאדאם טוסו פתחה את שעריה, הרעיון כבר היה בן כמה מאות שנים.

האפיגיות של וסטמינסטר - שעווה בשירות הכתר

במנזר וסטמינסטר בלונדון שמורה עד היום קולקציה של דמויות הלוויה מלכותיות - בובות בגודל טבעי שהוצגו על ארונות המלכים בטקסי האשכבה. העתיקה שבהן, דמות העץ של המלך אדוארד השלישי, נוצרה אחרי מותו ב-1377, ובהמשך עברו האפיגיות לפני שעווה מפורטים להפליא. אלה לא היו מוזיאון במובן המסחרי, אבל הן הוכיחו לציבור האנגלי משהו מהותי: פני שעווה יכולים להיראות חיים.

גברת סלמון מרחוב פליט - האטרקציה של לונדון במאה ה-18

הצעד המסחרי הראשון היה קבינט השעווה. ב-1711 העבירה משפחת סלמון את התצוגה שלה לרחוב פליט (Fleet Street) בלונדון, עם כ-150 דמויות של חצר המלוכה האנגלית וסצנות מתחלפות לפי חדשות היום. אחרי מות בעלה ב-1718 ניהלה גברת סלמון את העסק לבדה עשרות שנים - אישה שמנהלת אימפריית בידור בלונדון של המאה ה-18 הייתה כשלעצמה תופעה. הקבינט שלה היה חובה לכל מבקר בעיר, אבל הוא נעלם מהעולם - ולכן אינו נחשב במרוץ התארים.

פיליפ קורטיוס - האיש שלימד את מארי טוסו

בפריז פתח הרופא-הפסל פיליפ קורטיוס (Philippe Curtius) ב-1770 את סלון השעווה שלו, ולצדו ב-1782 את "מערת הגנבים הגדולים" - אוסף דמויות של רוצחים ופושעים מפורסמים, האב הקדמון הישיר של חדר הזוועות. קורטיוס לקח תחת חסותו נערה צעירה בשם מארי גרוסהולץ, לימד אותה את סודות המקצוע, וב-1794 הוריש לה את כל האוסף. אחת הדמויות שיצר - מאדאם דו-בארי מ-1765 - מוצגת עד היום, והיא דמות השעווה העתיקה בעולם שעדיין עומדת לראווה. מי שרוצה להעמיק בשושלת של מאדאם טוסו ימצא את הסיפור המלא אצלנו על מוזיאון השעווה מאדאם טוסו.

מארי טוסו ולונדון 1835 - הרגע שבו קבינט הפך למוסד

אם מחפשים את נקודת הציון שהפכה בובות שעווה מבידור יריד למוסד תרבותי, היא נמצאת בלונדון של 1835 - אבל הדרך לשם עברה דרך הגיליוטינה.

ממסכות מוות לגלריה נודדת

מארי גרוסהולץ, לימים מארי טוסו, נולדה ב-1761 בשטרסבורג ולמדה אצל קורטיוס בפריז. בימי המהפכה הצרפתית היא הוכרחה להכין מסכות מוות של מוצאים להורג - בהם המלך לואי ה-16, מארי אנטואנט, מארא ורובספייר. ב-1802 עזבה את צרפת עם האוסף שירשה, ובמשך 33 שנים נדדה ברחבי בריטניה עם התצוגה - אמנית עצמאית שגררה עגלות של דמויות שעווה מעיר לעיר.

רחוב בייקר, 1835

בגיל 74 החליטה טוסו להפסיק לנדוד, וקבעה תצוגת קבע בבזאר של רחוב בייקר. זו השנה שנחשבת להולדת מאדאם טוסו כמוסד. ב-1846 טבע המגזין פאנץ' את הכינוי "חדר הזוועות" לאגף שריכז את שרידי המהפכה - אף שטוסו עצמה השתמשה בביטוי בפרסומות כבר קודם. ב-1884 העבירו נכדיה את המוזיאון למשכנו הנוכחי במרילבון רואד - עובדה שחשובה לוויכוח על "מי ראשון", כי הבניין הנוכחי אינו הבניין המקורי.

שרפה, בליץ ותחייה

ההיסטוריה של המוזיאון רחוקה מרציפות שלווה: שרפה גדולה ב-1925 כילתה את התצוגה כמעט כולה (התבניות ניצלו, והמוזיאון נפתח מחדש ב-1928), ובבליץ של 1940 פגעה פצצה גרמנית שהשמידה 352 תבניות ראש. ובכל זאת - המוסד שרד הכל, וכיום הוא ראש רשת עולמית שכולנו מכירים ממאדאם טוסו לונדון ועד אסיה. מטיילים מנוסים יודעים ששעת הפתיחה או השעות שאחרי 14:00 בימי חול הן החלון השקט ביותר, וסופי שבוע עמוסים תמיד; כרטיס מתוזמן מראש למאדאם טוסו לונדון חוסך את התור הארוך בכניסה. אל תפספסו בפנים את "היפהפייה הנרדמת" - דמות דו-בארי מ-1765, עם מנגנון נשימה עדין בחזה - ואת מתקן הטעימה של היסטוריית לונדון במונית שחורה.

פנאופטיקום המבורג 1879 - הוותיק בגרמניה, עדיין בידי משפחה אחת

שש שנים לפני שגרווין נפתח בפריז, מוכר תכשיטים בשם פרידריך הרמן פרבר פתח בהמבורג קבינט שעווה קטן. הוא לא יכול היה לדעת שהוא מקים את מה שיהפוך למוזיאון השעווה המשפחתי הוותיק בעולם.

מסנט פאולי אל תהילת עולם

הפנאופטיקום יושב מאז ומעולם בשפילבודנפלאץ, צמוד לרפרבאן - רחוב הבידור המפורסם של רובע סנט פאולי. מה שהופך אותו לחריג עולמי אינו רק שנת הייסוד 1879, אלא הרציפות המשפחתית: המוזיאון מנוהל היום על ידי הדור החמישי של משפחת פרבר. אין עוד מוזיאון שעווה בסדר גודל כזה שנשאר בידי משפחת המייסדים - לא מאדאם טוסו, לא גרווין.

הלילה שבו כמעט הכל נשרף

בהפצצות על המבורג ב-1943 נהרס המוזיאון כליל. רק 28 דמויות ניצלו - כי אוחסנו במרתף של כנסיית מיכאליס, ה"מישל" המפורסמת של המבורג. המשפחה בנתה הכל מחדש ופתחה שוב ב-1948, סביב אותן 28 ניצולות. כשעומדים היום מול הדמויות ההיסטוריות באוסף, חלקן שרדו מלחמת עולם - פרט שהופך את הביקור למרגש הרבה מעבר לסלפי עם סלבריטאי.

מה רואים שם היום - וטיפים מהשטח

יותר מ-120 דמויות פזורות על פני ארבע קומות: לצד כוכבים בינלאומיים תמצאו גיבורי תרבות גרמנים כמו האנס אלברס ואודו לינדנברג - וזה חלק מהקסם, לא חיסרון. מבקרים מדווחים בעקביות על שני יתרונות שאין כמעט בשום מוזיאון שעווה אחר: הדמויות מוצבות במרכז החדר כך שמקיפים אותן מכל הכיוונים, והצילום לא רק מותר אלא מעודד. כל דמות חדשה דורשת עד שנתיים של עבודה ועלות של עשרות אלפי אירו - קצב שמסביר את האופי האינטימי של האוסף. מגיעים בקלות ברכבת התחתית U3 לתחנת סנט פאולי או ב-S1/S3 לתחנת רפרבאן, ועדיף ביום, כשהרובע רגוע ומתאים גם למשפחות. כרטיס כניסה לפנאופטיקום אפשר להבטיח מראש, ואת הרקע המלא על המקום ריכזנו ברשומת מוזיאון השעווה בהמבורג - פנאופטיקום.

גרווין פריז 1882 - כשעיתון החליט להראות פנים לקוראים

סיפור הייסוד של גרווין הוא אולי החכם ביותר מכולם, כי הוא נולד מבעיה עיתונאית אמיתית: בעידן שלפני צילומי עיתונות, הקוראים לא ידעו איך נראים האנשים שעליהם קראו.

הרעיון של ארתור מאייר

ארתור מאייר, מנהל העיתון "לה גולואה", חבר לקריקטוריסט אלפרד גרווין והחליט להציג את גיבורי הכותרות כדמויות שעווה בגודל טבעי - עיתון תלת-ממדי, במלוא מובן המילה. המוזיאון נפתח ב-5 ביוני 1882 בשדרות מונמארטר 10, והצליח מיד. הנקודה הקריטית למרוץ התארים: גרווין פועל באותו בניין מאז יום פתיחתו - הוותיק בעולם בקטגוריה הזו. היום מוצגות בו יותר מ-200 דמויות, בתפאורות תיאטרליות עשירות שהן חתימת הסגנון הצרפתי.

ארמון המראות - הקסם מהתערוכה העולמית

הפנינה הנסתרת של גרווין היא ארמון המראות (Palais des Mirages) - אולם קליידוסקופי שנבנה על ידי האדריכל אז'ן אנאר לתערוכה העולמית של פריז ב-1900, נרכש על ידי המוזיאון ב-1906 והוצג לקהל מ-1911. מופע האור והמראות פועל עד היום, ומבקרים רבים מדרגים אותו כרגע החזק של הביקור - ובכל זאת יש מי שמפספסים אותו כי לא יודעים שהוא כלול בכרטיס. אל תצאו בלי לחוות אותו, ושימו לב גם לגרם המדרגות המשיש המפואר ולתיאטרון גרווין ההיסטורי.

היציאה הכי יפה של פריז

טיפ שחוזר שוב ושוב בדיווחי מטיילים: היציאה מגרווין אינה בכניסה - יוצאים היישר אל תוך פסאז' ז'ופרואה, מהפסאז'ים המקורים היפים של פריז (1836, הראשון שנבנה כולו מברזל וזכוכית). אל תמהרו החוצה: המשיכו ממנו לפסאז' דה פנורמה ולפסאז' ורדו, ותקבלו אחר צהריים פריזאי מושלם סביב ביקור אחד. מגיעים במטרו לתחנת Grands Boulevards (קווים 8 ו-9), הביקור אורך שעה עד שעה וחצי, וכרטיס מוזמן מראש לגרווין חוסך תור בקופות. השוואה מלאה בינו לבין המתחרה הלונדוני תמצאו אצלנו על מוזיאון השעווה של פריז.

אמריקה בתמונה: פוטר'ס והוליווד ווקס

ההיסטוריה האמריקאית של מוזיאוני השעווה מלמדת שיעור אכזרי על ההבדל בין "ראשון" ל"שורד".

מדוע אדן מוזה לא נחשב

ניו יורק דווקא הקדימה: אדן מוזה (Eden Musée) נפתח במנהטן ב-1884, שנתיים אחרי גרווין, עם חדר זוועות משלו ואפילו "רובוט" משחק שחמט שהסתיר בתוכו שחקנים אנושיים. אבל העסק פשט רגל ב-1915, שרידי האוסף עברו לקוני איילנד - ונשרפו שם ב-1928. וכך התואר האמריקאי נפל דווקא בידי עיירה קטנה בפלורידה.

האיש שראה את מאדאם טוסו בילדותו

ג'ורג' פוטר ביקר בילדותו במאדאם טוסו לונדון ולא שכח את החוויה. אחרי שעשה הון בנדל"ן, הגשים את החלום ופתח בסוף שנות ה-40 את מוזיאון השעווה הראשון של ארצות הברית בסנט אוגוסטין, פלורידה - העיר העתיקה באמריקה, בחירה סמלית להפליא. אחרי מותו התפזר האוסף, אבל האוצרת דוטי וייט רכשה כ-150 דמויות והחזירה את המוזיאון לחיים. היום פוטר'ס שוכן בבניין בית המרקחת העתיק ברחוב אורנג', עם כ-160 דמויות - מנשיאים ועד מפלצות אימה קלאסיות. הסיפור המלא מחכה ברשומת מוזיאון השעווה של פוטר בסנט אוגוסטין.

הוליווד ווקס - חצי מייל של תור ביום הפתיחה

ב-25 בפברואר 1965 פתח היזם ספוני סינג את מוזיאון השעווה של הוליווד בשדרות הוליווד 6767 - במבנה ששימש קודם מפעל חזיות. ביום הפתיחה השתרך תור באורך חצי מייל. הרעיון שלו היה פשוט וגאוני: תיירים באים להוליווד לראות כוכבים ולא פוגשים אף אחד - אז שיפגשו אותם בשעווה. המוזיאון פועל ברציפות מאז, עדיין בבעלות צאצאי סינג, והוא מחזיק בתואר מוזיאון השעווה הפועל ברציפות הוותיק בארצות הברית המוקדש כולו לסלבריטאים. מבקרים ממליצים על הכרטיס המשולב עם מוזיאון שיאי גינס שממול, ועל אזור האימה שבו פזרו אביזרים אמיתיים לצילומים. את הרקע המלא ריכזנו על מוזיאון השעווה של הוליווד.

אז מי באמת היה ראשון? תלוי מה שואלים

אחרי מסע של 250 שנה, אפשר לחלק את התארים בהגינות - וזה בדיוק מה שהופך את הוויכוח למרתק: כולם צודקים, כל אחד בקטגוריה שלו.

שישה תארים, שישה מנצחים

• השושלת העתיקה ביותר: מאדאם טוסו - דרך קורטיוס, הירושה מגיעה עד לסלון השעווה של 1770 בפריז, ודמות דו-בארי מ-1765 מוצגת עד היום.
• תצוגת הקבע הוותיקה שעדיין פועלת: מאדאם טוסו לונדון, מאז 1835 - אם כי המוזיאון החליף בניין ב-1884 ונבנה מחדש אחרי שרפה והפצצה.
• הוותיק שבבעלות משפחת המייסדים: פנאופטיקום המבורג, 1879 - דור חמישי, באותו מיקום.
• הוותיק באותו בניין מקורי ברציפות: גרווין פריז, מאז 1882 בשדרות מונמארטר 10.
• הראשון בארצות הברית שעדיין קיים: פוטר'ס בסנט אוגוסטין, מסוף שנות ה-40.
• הוותיק ברציפות המוקדש לסלבריטאים: הוליווד ווקס, מאז 1965 באותה כתובת.

ומה עם הכי גדול והכי מפורסם

מעניין שהתארים ההיסטוריים לא חופפים לגודל: רשת מאדאם טוסו של היום, על עשרות סניפיה מניו יורק ועד סינגפור, נבנתה ברובה במאה ה-21 - הסניפים החדשים צעירים ממש. ודווקא המוזיאונים העצמאיים הקטנים, כמו פנאופטיקום ופוטר'ס, שומרים על הרוח המקורית של קבינט השעווה: אוסף שנבנה דמות אחר דמות לאורך דורות, לא מוצר של תאגיד בידור. מי שמחפש את החוויה ההיסטורית האותנטית ביותר ימצא אותה דווקא בהמבורג; מי שמחפש את ההפקה הגדולה והמלוטשת - בלונדון.

לתכנן ביקור היסטורי - הזווית הישראלית

החדשות הטובות: שלושת המוזיאונים ההיסטוריים של אירופה יושבים בשלושה יעדים שישראלים ממילא טסים אליהם, וכולם במרכזי הערים.

איך משלבים את זה בטיול

ללונדון ולפריז יש טיסות ישירות תדירות מתל אביב; להמבורג טסים לרוב עם עצירת ביניים אחת, ולעתים יש גם קו ישיר עונתי - שווה להשוות מחירים ומסלולים דרך סקייסקנר. בלונדון המוזיאון יושב במרילבון, מרחק הליכה מרחוב בייקר ומאוקספורד סטריט שבהם ישראלים מסתובבים ממילא; בפריז גרווין נמצא ברובע ה-9, עשר דקות הליכה מהאופרה גרנייה ומהגלרי לפאייט; בהמבורג הפנאופטיקום הוא תחנה טבעית בסיור בסנט פאולי ובנמל. מי שעושה את הקומבינציה הקלאסית לונדון-פריז ברכבת יכול לסגור את שני הגדולים בטיול אחד.

כמה זמן ולמי זה מתאים

מאדאם טוסו לונדון הוא הגדול והאינטראקטיבי מבין השלושה - שעתיים-שלוש, מצוין לילדים ולנוער. גרווין קומפקטי יותר (שעה עד שעה וחצי), עם קסם תיאטרלי שמתאים לכל הגילים - ארמון המראות מהפנט ילדים. הפנאופטיקום הוא הצנוע והנוסטלגי, כשעה של ביקור, והכרטיס שלו זול משמעותית מזה של מאדאם טוסו - יחס עלות-חוויה מהטובים שיש למשפחה בהמבורג. בכל השלושה, בוקר של יום חול הוא הזמן השקט ביותר, וחופשות בתי הספר המקומיות הן הזמן העמוס ביותר - את המחירים והשעות המדויקים בודקים תמיד באתר הרשמי לפני ההגעה.

טיפ הצילום שעובד בכל מוזיאון שעווה

הסוד לתמונה שנראית אמיתית: לרדת לגובה העיניים של הדמות, לחקות את התנוחה או להגיב אליה (לחיצת יד, מבט משותף), ולתת למי שמצלם להתקרב במקום להשתמש בזום. בפנאופטיקום, שבו מקיפים את הדמויות מכל צדדיהן, כדאי לחפש דווקא זווית פרופיל - שם ההבדל בין שעווה לאדם חי נעלם לגמרי. ואם נדבקתם בחיידק, ההיסטוריה חיה גם הרחק מאירופה - ממוזיאון השעווה במקסיקו סיטי ועד האוספים של אסיה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• אין תשובה אחת ל"מי ראשון" - מאדאם טוסו הוותיק כתצוגת קבע (1835), גרווין הוותיק באותו בניין (1882), פנאופטיקום הוותיק בבעלות משפחתית (1879)
• דמות השעווה העתיקה בעולם שעדיין מוצגת היא מאדאם דו-בארי מ-1765, מעשה ידי קורטיוס, במאדאם טוסו לונדון
• בגרווין יוצאים היישר אל פסאז' ז'ופרואה - שווה להישאר ולטייל בפסאז'ים המקורים של הרובע
• בפנאופטיקום הצילום מעודד והדמויות מוצבות כך שמקיפים אותן מכל הכיוונים - נדיר בעולם מוזיאוני השעווה
• בשלושת המוזיאונים האירופיים כרטיס מקוון מראש חוסך תור, ובוקר של יום חול הוא הזמן השקט ביותר
• ארמון המראות בגרווין כלול בכרטיס הרגיל - מופע שנבנה לתערוכה העולמית של 1900 ורבים מפספסים אותו

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להניח שמאדאם טוסו היה הראשון בהיסטוריה - קבינטי שעווה פעלו בלונדון ובפריז כבר במאה ה-18, ואפיגיות שעווה מלכותיות מאות שנים קודם
• להגיע למאדאם טוסו לונדון בסוף שבוע בצהריים בלי כרטיס מתוזמן - התורים שם מהארוכים באירופה
• לפספס את ארמון המראות בגרווין כי לא יודעים שהוא כלול בכרטיס
• לצפות בפנאופטיקום רק לסלבריטאים בינלאומיים - חלק ניכר מהדמויות הן גיבורי תרבות גרמנים, וזה בדיוק הקסם המקומי
• לבלבל בין פוטר'ס (הראשון בארצות הברית) לבין הוליווד ווקס (הוותיק ברציפות לסלבריטאים) - אלה שני תארים שונים
• לרוץ בין הדמויות בלי לקרוא את הסיפור ההיסטורי - במוזיאונים הוותיקים חלק מהדמויות שרדו שרפות והפצצות, וזה לב החוויה

שאלות נפוצות

מהו מוזיאון השעווה הוותיק בעולם שעדיין פועל?

מאדאם טוסו לונדון, שנפתח כתצוגת קבע ב-1835, נחשב לוותיק שעדיין פועל - אם כי הוא עבר לבניין הנוכחי ב-1884. גרווין בפריז (1882) הוא הוותיק שפועל באותו בניין מקורי ברציפות, ופנאופטיקום בהמבורג (1879) הוא הוותיק שנשאר בבעלות משפחת המייסדים.

מי הקים את מוזיאון השעווה הראשון?

הקבינט המסחרי המשפיע הראשון היה סלון השעווה של פיליפ קורטיוס בפריז (1770), שאליו נוספה ב-1782 "מערת הגנבים הגדולים" - אב הטיפוס של חדר הזוועות. תלמידתו מארי טוסו ירשה את האוסף והפכה אותו למוסד קבע בלונדון ב-1835. עוד קודם, ב-1711, פעל בלונדון קבינט השעווה של גברת סלמון.

מהו מוזיאון השעווה הוותיק בגרמניה?

הפנאופטיקום בהמבורג, שנוסד ב-1879 על ידי פרידריך הרמן פרבר בשפילבודנפלאץ שברובע סנט פאולי. הוא נהרס בהפצצות של 1943, נבנה מחדש סביב 28 דמויות שניצלו במרתף כנסיית מיכאליס, ומנוהל עד היום על ידי הדור החמישי של המשפחה.

מהו מוזיאון השעווה הוותיק בארצות הברית?

פוטר'ס בסנט אוגוסטין, פלורידה, שנפתח בסוף שנות ה-40 על ידי ג'ורג' פוטר, נחשב לראשון בארצות הברית שעדיין קיים. מוזיאון השעווה של הוליווד (1965) מחזיק בתואר משלים - הוותיק הפועל ברציפות המוקדש כולו לסלבריטאים. אדן מוזה בניו יורק אמנם הקדים את שניהם (1884), אבל נסגר ונשרף מזמן.

מהי בובת השעווה העתיקה ביותר שמוצגת עד היום?

דמותה של מאדאם דו-בארי, פילגשו של לואי ה-15, שיצר פיליפ קורטיוס ב-1765. היא מוצגת במאדאם טוסו לונדון כ"היפהפייה הנרדמת", עם מנגנון עדין שמדמה נשימה - יותר מ-250 שנה של תצוגה רצופה.

האם אפשר לבקר בכל המוזיאונים הוותיקים גם היום?

כן - מאדאם טוסו לונדון, גרווין בפריז, הפנאופטיקום בהמבורג, פוטר'ס בסנט אוגוסטין והוליווד ווקס בלוס אנג'לס פועלים כולם. בשלושת האירופיים מומלץ כרטיס מקוון מתוזמן מראש כדי לדלג על התור, ואת השעות המעודכנות בודקים באתר הרשמי לפני ההגעה.