מאדאם טוסו או גרווין – השוואה בין שתי אימפריות השעווה

מאדאם טוסו או גרווין? למטייל בפריז התשובה חד-משמעית: גרווין (Grévin) הוא מוזיאון השעווה של פריז - למאדאם טוסו אין סניף בעיר כלל. המוסד הפריזאי פועל משנת 1882 בשדרות מונמארטר, מציג כ-250 דמויות שעווה, כרטיס מקוון עולה בסביבות 20-26 אירו, והוא בהחלט שווה ביקור - בעיקר בזכות אווירת הבל אפוק שאין לאף סניף טוסו בעולם. אבל ההשוואה האמיתית בין שני השמות האלה עמוקה הרבה יותר משאלת "איפה קונים כרטיס": מדובר בשתי תפיסות עולם מנוגדות של אותה אמנות בדיוק.

מצד אחד ניצבת מאדאם טוסו - אימפריה בריטית גלובלית עם יותר מעשרים סניפים בארבע יבשות, מכונה משומנת של פופ בינלאומי שבה כל סניף מרגיש קצת כמו אחיו. מצד שני עומד גרווין - מוזיאון אחד ויחיד (אחרי כמה הרפתקאות התרחבות שנגמרו רע, ועוד נגיע לזה), תיאטרלי, צרפתי עד לשד עצמותיו, עם תקרות מוזהבות, גרם מדרגות משיש ואולם מראות מהתערוכה העולמית של 1900. מי מנצח? תלוי מה מחפשים - וכאן נכנסת ההשוואה המלאה.

שתי אימפריות שנולדו באותה עיר: הסיפור ההיסטורי

הנה האירוניה הגדולה שמעטים מכירים: מסורת מוזיאוני השעווה המודרנית נולדה דווקא בפריז - לא בלונדון. במאה ה-18 ניהל הרופא והפסל פיליפ קורטיוס (Philippe Curtius) סלון שעווה מצליח בפריז, שבו הציג דמויות של אנשי החצר והרחוב הפריזאי. שוליה צעירה בשם מארי גרושולץ - לימים מארי טוסו - למדה אצלו את המלאכה, ובימי המהפכה הצרפתית נאלצה להכין מסכות מוות של מוצאים להורג, כולל ראשים שנערפו בגיליוטינה. זה היה בית הספר המקצועי הקודר ביותר שאפשר לדמיין.

מארי טוסו: מפריז ללונדון

בשנת 1802 עזבה טוסו את צרפת עם אוסף הדמויות שלה ויצאה לסיבוב הופעות נודד ברחבי בריטניה, שנמשך למעלה משלושה עשורים. רק ב-1835, בגיל 74, קבעה תערוכת קבע ברחוב בייקר בלונדון - הגרעין שממנו צמחה האימפריה. הסיפור המלא של האישה המדהימה הזאת שזור בכל מה שצריך לדעת על מוזיאוני מאדאם טוסו, אבל השורה התחתונה ההיסטורית פשוטה: צרפתייה ייסדה את מוזיאון השעווה הבריטי המפורסם בעולם.

1882: פריז מקבלת תשובה משלה

שמונים שנה אחרי שטוסו עזבה, החליט העיתונאי ארתור מאייר (Arthur Meyer), עורך העיתון לה גולואה, שפריז זקוקה למקום שבו הציבור יוכל "לשים פנים" לאישים שמככבים בכותרות - בעידן שבו צילום בעיתונות היה עדיין נדיר. הוא גייס את הקריקטוריסט הנודע אלפרד גרווין (Alfred Grévin) כמנהל אמנותי, וב-5 ביוני 1882 נפתח המוזיאון שנושא את שמו עד היום. ההבדל התפיסתי היה שם מהיום הראשון: טוסו הציגה אוסף, גרווין ביים חדשות בתלת-ממד - סצנות שלמות עם תפאורה, תאורה ודרמה. במובן הזה, גרווין היה ה"ניו מדיה" של סוף המאה ה-19, והדי-אן-איי העיתונאי-תיאטרלי הזה מורגש בו עד היום.

האווירה: תיאטרון בל אפוק מול פופ גלובלי

זה ההבדל שהמבקרים מרגישים בגוף עוד לפני שראו דמות אחת. מאדאם טוסו היא חוויית פופ מלוטשת: חללים גדולים, מוזיקה, מסכים, אזורים אינטראקטיביים ממותגים. גרווין הוא בניין היסטורי חי - נכנסים דרך אולמות בסגנון בארוק עם עיטורי זהב, עמודי שיש ותקרות מצוירות, והתחושה קרובה יותר לאופרה גרנייה מאשר לפארק שעשועים.

פאלה דה מיראז': שריד מהתערוכה העולמית של 1900

הנכס הייחודי ביותר של גרווין הוא פאלה דה מיראז' (Palais des Mirages) - אולם מראות ענק שהוצג לראשונה בתערוכה העולמית של פריז ב-1900, הועבר למוזיאון ומאז מפעיל שם מופע אור-קולי שבו מראות ותאורה הופכים חדר אחד ליער אינסופי, מקדש הודי וארמון ערבסקות. אין שום דבר דומה באף סניף מאדאם טוסו בעולם - זו יצירת מורשת של ממש, והיא לבדה שווה חלק ניכר ממחיר הכרטיס.

גרם המדרגות, התיאטרון והפינות השקטות

מבקרים משתפים בעקביות שתי פינות צילום שרוב הקהל מפספס: גרם המדרגות המפואר ליד אולם העמודים, שהתאורה הדרמטית שלו מייצרת תמונות שנראות כמו הפקת אופנה, ואגף ההיסטוריה הצרפתית - ז'אן ד'ארק, נפוליאון, לואי ה-14 - שבו התפאורות עשירות והצפיפות נמוכה בהרבה מאשר סביב הסלבריטאים. מי שרוצה לשדרג את התמונות עוד יותר ימצא טיפים להצטלמות עם בובות שעווה שעובדים מצוין גם בגרווין. בתוך המתחם שוכן גם תיאטרון גרווין הפעיל - אולם מופעים אמיתי מהמאה ה-19 - עוד שכבה של אותנטיות שאין לרשת הגלובלית.

ומה מציעה טוסו בתמורה?

הוגנות מחייבת: מאדאם טוסו מנצחת בקטגוריית ההפקה. אזורים כמו חוויות מרבל וסטאר וורז בלונדון, מסלולי ריקוד ובמות סלפי - הרשת יודעת לייצר "רגעים" אינסטגרמיים בקצב תעשייתי. מי שמגיע בשביל אקשן והצטלמויות עם כוכבי הוליווד יקבל שם יותר גירויים לשעה.

הדמויות: פנתיאון צרפתי מול שטיח אדום בינלאומי

כ-250 דמויות בגרווין מול כ-150 ומעלה בסניף טוסו טיפוסי - אבל המספרים מספרים רק חצי סיפור. ההבדל האמיתי הוא בזהות הדמויות.

גרווין: מקהלה צרפתית עם אורחים מהעולם

בין הדמויות המוצגות כיום בגרווין בולטים שמות שכל צרפתי מכיר בעל-פה: זמרים כמו איה נקמורה ו-DJ סנייק, כדורגלנים כמו קיליאן אמבפה ואנטואן גריזמן, שחקנים כמו עומר סי, לצד ענקי ההיסטוריה - מארי קירי, ויקטור הוגו, נפוליאון. יש גם נציגות בינלאומית מכובדת (ליאונרדו דיקפריו, ליידי דיאנה ועוד), אבל צריך לומר את זה ביושר: מטייל ישראלי ממוצע לא יזהה חלק מהפנים. זו לא חולשה - זו הצצה אותנטית לתרבות הצרפתית, סוג של שיעור מחול צרפתי בתלת-ממד. מי שמחפש דווקא את חוויית הפופ העולמית ימצא אותה בסניפים המיוחדים של הרשת הבריטית, ויש חמישה מוזיאוני מאדאם טוסו יוצאי דופן שמובילים את הקטגוריה הזאת.

טוסו: אותם כוכבים, כל עיר והגרסה שלה

מאדאם טוסו בנויה על עיקרון הפוך: ליבה גלובלית של כוכבי-על - ביונסה, טיילור סוויפט, משפחת המלוכה הבריטית, גיבורי מארוול - עם תוספות מקומיות בכל סניף. היתרון: כל מבקר מזהה כמעט כל דמות. החיסרון: מי שכבר ביקר בסניף אחד ירגיש דז'ה וו בסניף הבא.

טיפ מקצועי: הדמויות מתחלפות

שני המוזיאונים מחליפים דמויות כל הזמן - דמות שהצטלמתם איתה לפני כמה שנים אולי כבר ירדה מהתצוגה. בגרווין נהנים גם מסדנת הצצה לתהליך יצירת הדמויות הכלול בביקור - מסלול קצר שמראה איך נולדות הפסלים, פנינה למי שסקרן לגבי המלאכה עצמה.

מחירים וכרטיסים: איפה הכסף עובד קשה יותר

כאן גרווין מנצח כמעט בנוקאאוט. כרטיס מקוון לגרווין נע בדרך כלל סביב 17-26 אירו למבוגר (תלוי אם בוחרים תאריך קבוע או כרטיס גמיש), ילדים בסביבות 14-19 אירו, וילדים מתחת לגיל 5 נכנסים חינם. בלונדון, לעומת זאת, כרטיס מקוון למאדאם טוסו מתחיל בסביבות 29 ליש"ט - וקנייה בקופה ביום הביקור עלולה לטפס לאזור ה-40 ליש"ט. במילים אחרות: ביקור משפחתי בגרווין עולה בערך כמו שני כרטיסי מבוגר בלונדון.

כרטיסים לגרווין: ההזמנה המשתלמת

הכלל שחוזר בכל דיווחי המבקרים: להזמין מראש אונליין - זה גם זול יותר מהקופה וגם חוסך את התור. אפשר להשוות בין כרטיס כניסה ישירה לגרווין אצל הספקים הגדולים - המחירים דומים, וההבדלים הם בעיקר במדיניות הביטול, אז שווה לבדוק את התנאים לפני שסוגרים.

קומבינציות שמורידות את המחיר לילד

שתי חבילות פופולריות הופכות את גרווין לעוגן של יום משפחתי שלם באזור: כרטיס משולב לגרווין ולמוזיאון השוקולד (מוזיאון השוקולד נמצא במרחק הליכה קצרה, והשילוב הזה הוא להיט אצל משפחות), וכן קומבו של גרווין עם האקווריום של פריז ליום כפול של אטרקציות מקורה - הצלה אמיתית בימי גשם פריזאיים.

כמה זמן לוקח הביקור?

גרווין: שעה וחצי עד שעתיים בקצב נינוח. מאדאם טוסו לונדון: שעתיים-שלוש, ובעונות עמוסות גם יותר בגלל תורים פנימיים באזורי החוויות. מי שמחשב "עלות לשעת בילוי" יגלה שהם קרובים - אבל בפריז נשאר אחר צהריים שלם פנוי להמשך היום.

מיקום והגעה: שדרות מונמארטר מול רחוב בייקר

מיקומו של גרווין הוא חלק מהקסם: שדרות מונמארטר 10, בלב הגראן בולבאר - השדרות הגדולות של הרובע התשיעי. תחנת המטרו גראן בולבאר (קווים 8 ו-9) נמצאת ממש מול הכניסה, והאופרה גרנייה וגלרי לפאייט במרחק עשר דקות הליכה.

הטריק של הפסאז'ים המקורים

הנה טיפ ששווה זהב ורוב התיירים מפספסים: המוזיאון גובל בפסאז' ז'ופרואה - אחד הפסאז'ים המקורים היפים של פריז מ-1846, עם חנויות ספרים עתיקים, צעצועי וינטג' וסלון תה. השילוב של גרווין עם שוטטות בפסאז'ים (ז'ופרואה, פאנורמה ממול, וורדו הסמוך) הוא אחר צהריים פריזאי מושלם שכולו מתרחש מתחת לגגות זכוכית - עוד סיבה לשמור את הביקור ליום סגריר.

הזווית הישראלית: המרחק מהמלון שלכם

רוב הישראלים מתאכסנים באזורי האופרה, הרפובליק, המארה או מונמארטר - מכולם מגיעים לגרווין ב-10-20 דקות מטרו לכל היותר, ומאזור האופרה אפילו ברגל. עם טיסות ישירות של כחמש שעות מתל אביב לפריז, גרווין נכנס בקלות גם לסופ"ש קצר. לשם השוואה, מאדאם טוסו לונדון שוכן ליד רחוב בייקר במרילבון - מי שבכל זאת מתכנן את החוויה הלונדונית ימצא את כל הפרטים על מוזיאון מאדאם טוסו בלונדון.

מתי לבוא כדי לא להידחק

דיווחי מבקרים עקביים: בוקר של יום חול, ממש בשעת הפתיחה, הוא חלון הזהב - המוזיאון כמעט ריק והדמויות פנויות לצילום. להימנע מיולי-אוגוסט, מסופי שבוע ומחופשות בתי הספר הצרפתיות, אז השדרות כולן הומות. גם שעת אחר הצהריים המאוחרת, לקראת סגירה, נחשבת רגועה.

האימפריה שלא המריאה: ניסיונות ההתרחבות של גרווין

ההבדל העסקי בין שני המותגים הוא אולי הפרק המרתק ביותר בהשוואה. מאדאם טוסו, תחת ענקית הבידור מרלין אנטרטיינמנטס, הפכה למכונת שכפול גלובלית - מלונדון לניו יורק, דובאי, סינגפור, בנגקוק וסידני. גרווין, שבבעלות קבוצת קומפני דז אלפ הצרפתית (מפעילת אתרי סקי ופארקים), ניסה לשחק את אותו משחק - והתרסק.

מונטריאול, פראג, סיאול: שלוש נפילות

בעשור אחד פתח גרווין שלושה סניפים בינלאומיים: מונטריאול (נפתח ב-2013), פראג (2014) וסיאול (2015). כולם נסגרו. סניף פראג ננעל ב-2018 אחרי פחות מארבע שנות פעילות - למרות עלייה במספרי המבקרים, עלויות התפעול הגבוהות לא אפשרו איזון תקציבי. סיאול קרס באותה שנה בערך. מונטריאול, שנחשב למצליח שבחבורה, שרד עד 2021 - ואז הודיע על סגירה סופית אחרי שמגפת הקורונה חיסלה את תנועת המבקרים. הדמויות חולקו ונמכרו, והרשת הגלובלית של גרווין חזרה להיות בדיוק מה שהייתה ב-1882: מוזיאון אחד בפריז.

למה טוסו מצליחה איפה שגרווין נכשל?

שלוש סיבות עיקריות עולות מהניתוח העסקי: ראשית, מותג - את השם "מאדאם טוסו" מזהה כל תייר בעולם, ואילו "גרווין" דורש הסבר מחוץ לצרפת. שנית, מודל - טוסו פועלת בתוך אשכולות אטרקציות של מרלין (לונדון איי, סי לייף, לגולנד) עם כרטיסים משולבים שמוזילים שיווק ותפעול. שלישית, תוכן - ספריית דמויות פופ גלובלית שעובדת בכל שוק, בעוד שהחוזק של גרווין - הצרפתיות - פשוט לא מתרגם. סיפור דומה של סניף שקם ונפל אפשר למצוא גם אצל המתחרה: עלייתו ונפילתו של מאדאם טוסו דלהי מוכיחה שגם האימפריה הבריטית לא חסינה.

הצד החיובי של הכישלון

יש כאן נחמה מפתיעה למטייל: דווקא בגלל שגרווין לא הפך לרשת, הוא נשאר חוויה שאי אפשר לשכפל. אין עוד גרווין בעולם - מה שהופך את הביקור בפריז ליחיד במינו באמת.

אז מה עדיף - ולמי כל אחד מתאים?

אחרי עשרות פרמטרים, הנה השורות התחתונות - לפי סוג המטייל.

למטייל בפריז: האם גרווין מספיק טוב, או ששווה "לחסוך" ללונדון?

חד-משמעית ללכת לגרווין. הרעיון לדלג עליו ולחכות לטוסו לונדון מפספס את העיקר: אלה שתי חוויות שונות, לא גרסה טובה וגרסה פחות טובה של אותו דבר. פאלה דה מיראז', הבניין ההיסטורי והפנתיאון הצרפתי לא קיימים בלונדון - כמו שחוויות מארוול לא קיימות בפריז. ומי שממילא מטייל בשתי הערים? יהנה משתיהן בלי תחושת כפילות, בדיוק כפי שמראה ההשוואה בין סניפי מאדאם טוסו עצמם - אפילו בתוך הרשת אין שני סניפים זהים.

משפחות עם ילדים

גרווין ידידותי במיוחד למשפחות: קומפקטי (אין "רגליים מתות" אחרי שעתיים), זול משמעותית, חינם מתחת לגיל 5, ופאלה דה מיראז' מהפנט ילדים. חסרונו היחיד - ילדים ישראלים יזהו פחות דמויות. טוסו לונדון מנצח אצל בני נוער שרוצים את טיילור סוויפט ואת גיבורי מארוול.

חובבי היסטוריה ואסתטיקה

אין תחרות - גרווין. הבניין עצמו הוא מוצג, והשילוב עם הפסאז'ים המקורים יוצר יום שלם של פריז של פעם.

ציידי סלבס ואינסטגרם

טוסו לונדון, עם יתרון ברור בהפקות האינטראקטיביות ובדמויות שכל העוקבים שלכם יזהו בשנייה.

המסקנה של מי שראה את שניהם

המבקרים שחוזרים משני המוזיאונים מדווחים כמעט תמיד את אותו דבר: טוסו מרשים יותר, גרווין מקסים יותר. הראשון הוא אטרקציה משוכללת; השני הוא מכונת זמן. בפריז - אל תתלבטו, פשוט לכו.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• למאדאם טוסו אין סניף בפריז - גרווין הוא מוזיאון השעווה של העיר, והוא ותיק מרוב סניפי טוסו בעולם
• הזמנה מקוונת מראש זולה יותר מהקופה בשני המוזיאונים - ובלונדון הפער מגיע לעשרות אחוזים
• פאלה דה מיראז', אולם המראות מהתערוכה העולמית של 1900, קיים רק בגרווין - אל תפספסו את המופע
• בוקר יום חול בשעת הפתיחה הוא הזמן הריק ביותר בגרווין; יולי-אוגוסט וחופשות צרפתיות הם השיא
• ילדים מתחת לגיל 5 נכנסים לגרווין חינם, והביקור הקומפקטי (עד שעתיים) מתאים למשפחות
• המוזיאון גובל בפסאז' ז'ופרואה - שלבו את הביקור עם שוטטות בפסאז'ים המקורים של השדרות הגדולות

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לחפש "מאדאם טוסו פריז" ולוותר על מוזיאון שעווה כשמגלים שאין סניף - גרווין הוא החלופה המקומית, ולרוב הדעות חוויה ייחודית יותר
• לקנות כרטיס בקופה ביום הביקור - גם יקר יותר וגם עומדים בתור מיותר
• לדלג על אגף ההיסטוריה הצרפתית כי "לא מזהים את הדמויות" - שם נמצאות התפאורות העשירות ופינות הצילום השקטות
• להגיע בשבת אחר הצהריים או בחופשת בתי ספר צרפתית ולהיתקע בצפיפות סביב הדמויות הפופולריות
• להשוות את גרווין לטוסו ולצפות לאותה חוויה - מי שמצפה למארוול ולמסכים יתאכזב; מי שמגיע לאווירת בל אפוק יוקסם
• לתכנן יום שלם רק לגרווין - שעתיים מספיקות, ואת ההמשך שווה להשקיע בפסאז'ים, באופרה גרנייה או בקומבו עם מוזיאון השוקולד

שאלות נפוצות

יש מאדאם טוסו בפריז?

לא. לרשת מאדאם טוסו אין סניף בפריז, ומעולם לא היה. מוזיאון השעווה של פריז הוא גרווין (Grévin), שפועל בשדרות מונמארטר מאז 1882 ומציג כ-250 דמויות שעווה. האירוניה ההיסטורית: מארי טוסו עצמה למדה את אמנות השעווה דווקא בפריז, לפני שהיגרה ללונדון.

מה ההבדל העיקרי בין גרווין למאדאם טוסו?

גרווין הוא מוזיאון פריזאי יחיד עם אווירה תיאטרלית של סוף המאה ה-19 - בניין היסטורי, אולם מראות מ-1900 ודגש על דמויות צרפתיות. מאדאם טוסו היא רשת גלובלית עם יותר מ-20 סניפים, הפקות אינטראקטיביות מלוטשות ודמויות פופ בינלאומיות שכל תייר מזהה.

כמה עולה כרטיס לגרווין ומה המחיר מול טוסו לונדון?

כרטיס מקוון לגרווין נע בדרך כלל בסביבות 17-26 אירו למבוגר ו-14-19 אירו לילד, כשמתחת לגיל 5 הכניסה חינם. בטוסו לונדון כרטיס מקוון מתחיל בסביבות 29 ליש"ט ובקופה עלול להגיע לאזור ה-40. בשני המקרים הזמנה מראש באינטרנט משתלמת משמעותית, והמחירים המדויקים משתנים - כדאי לוודא באתרי המכירה.

כמה זמן אורך ביקור בגרווין?

בין שעה וחצי לשעתיים בקצב נינוח, כולל מופע פאלה דה מיראז' וסדנת ההצצה לתהליך יצירת הדמויות. זה קצר מביקור במאדאם טוסו לונדון (שעתיים-שלוש), מה שמשאיר זמן לשלב באותו יום את הפסאז'ים המקורים הסמוכים או את מוזיאון השוקולד.

האם גרווין מתאים לילדים שלא מכירים סלבריטאים צרפתים?

כן, אבל עם ציפיות נכונות. פאלה דה מיראז' - אולם המראות עם מופע האורות - מהפנט ילדים בכל גיל, יש דמויות בינלאומיות מוכרות, והביקור הקצר והמחיר הנמוך הופכים אותו לידידותי למשפחות. בני נוער שמחפשים דווקא כוכבי פופ עולמיים וחוויות מסכים ייהנו יותר בסניפי מאדאם טוסו.

למה נסגרו סניפי גרווין במונטריאול, בפראג ובסיאול?

שילוב של מותג לא מוכר מחוץ לצרפת, עלויות תפעול גבוהות והיעדר אשכול אטרקציות תומך כמו זה של מרלין אנטרטיינמנטס סביב סניפי טוסו. פראג וסיאול נסגרו אחרי שנים ספורות למרות עלייה במבקרים, ומונטריאול החזיק כשמונה שנים עד שמגפת הקורונה הכריעה אותו. כיום גרווין פועל שוב רק בפריז.