מאדאם טוסו ברלין יושב בכתובת אונטר דן לינדן 74, בקצה המערבי של השדרה ההיסטורית של ברלין, כ-100 מטר בלבד משער ברנדנבורג. במרחק הליכה ממנו: כיפת הרייכסטאג (בחינם, בהרשמה מראש), אנדרטת השואה, בבלפלאץ ואי המוזיאונים - כך שביקור במוזיאון השעווה משתלב באופן טבעי במסלול חצי יום לאורך אחת השדרות הטעונות ביותר באירופה. מעט מוזיאוני שעווה בעולם זכו למיקום כזה: הסניף הלונדוני יושב ברחוב מגורים ברומנטיקה של בייקר סטריט, הפריזאי מסתתר בפסאז' מקורה, ואילו הברלינאי נפתח ישר אל ציר המלכים של פרוסיה, במרחק צעדים מהמקום שבו נפלה החומה.
מאדאם טוסו ברלין - כרטיס עם דילוג על התור
מוזיאון השעווה שיושב ממש על אונטר דן לינדן, 100 מטר משער ברנדנבורג. מזמינים מראש, נכנסים בפתיחה - ומתחילים את חצי היום המושלם בברלין.
בדיקת זמינות ומחיר ←זה בדיוק מה שהופך את הביקור כאן לשונה: יוצאים מצילום עם בובות השעווה של איינשטיין ומרלין מונרו - ותוך שתי דקות עומדים מול הסמל הלאומי של גרמניה. מי שמתכנן נכון מקבל ביום אחד גם את החוויה הקלילה של מוזיאון השעווה וגם את השיעור ההיסטורי העמוק ביותר שברלין יודעת לתת, כולל התחנות שנוגעות ישירות בסיפור היהודי והישראלי. כל הפרטים על המוזיאון עצמו - הדמויות, הכרטיסים והאזורים - מחכים בעמוד המלא על מאדאם טוסו ברלין.
אונטר דן לינדן - השדרה שמתחילה בדלת של מוזיאון השעווה
אונטר דן לינדן ("מתחת לעצי הטיליה") היא שדרה באורך של כקילומטר וחצי, שנמתחת משער ברנדנבורג במערב ועד אי המוזיאונים וגשר הארמון במזרח. הנסיכים והמלכים של פרוסיה נטעו כאן עצי טיליה כבר במאה ה-17, כדי ליצור דרך מלכותית מארמון העיר אל גני הציד של טירגרטן. לאורך השנים נבנו לצדה האוניברסיטה, האופרה, הקתדרלה הקתולית והספרייה המלכותית - וכך הפכה השדרה לציר התרבותי של האימפריה, אחר כך לחזית הראווה של מזרח ברלין הקומוניסטית, וכיום לאחד ממסלולי ההליכה העמוסים ביותר בעיר.
איפה בדיוק יושב מאדאם טוסו
מאדאם טוסו ברלין נמצא במספר 74 - הקצה המערבי של השדרה, בצד הצפוני, בין תחנת הרכבת ברנדנבורגר טור לבין פריזר פלאץ. זה המיקום הנוח ביותר שאפשר לבקש: תחנת S-Bahn ו-U-Bahn (קו U5) במרחק דקה, ושער ברנדנבורג במרחק שנראה לעין מהכניסה. מי שמגיע עם כרטיס מוזמן מראש למאדאם טוסו נכנס ישר פנימה בלי לעמוד בקופה - יתרון משמעותי בשדרה שבה כל דקה של אור יום שווה זהב.
למה כדאי לתכנן את הביקור כמסלול אחד
המרחקים כאן קטנים במידה מפתיעה: כל התחנות הגדולות - השער, הרייכסטאג, אנדרטת השואה, בבלפלאץ ואי המוזיאונים - נמצאות ברדיוס של 20 דקות הליכה מדלת המוזיאון. מבקרים ישראלים רבים מדווחים שאחרי הביקור במוזיאון השעווה הם "גילו במקרה" את השדרה - וחבל, כי תכנון מראש הופך את אותו בוקר לחצי יום מהודק שמכסה את לב לבה של ברלין ההיסטורית. למי שזה הביקור הראשון ברשת בכלל, שווה להציץ קודם בטיפים על מאדאם טוסו בפעם הראשונה.
שער ברנדנבורג - מאה מטרים של הליכה, מאתיים שנות היסטוריה
יוצאים ממאדאם טוסו, פונים שמאלה, ותוך שתי דקות עומדים בפריזר פלאץ מול שער ברנדנבורג - הסמל של ברלין ושל גרמניה כולה. השער הוקם בשנת 1791 בהשראת שערי האקרופוליס באתונה, ומעליו מרכבת הניצחון (הקוואדריגה) עם אלת הניצחון ורתמת ארבעת הסוסים. נפוליאון גנב את הפסל לפריז, הפרוסים החזירו אותו, הנאצים צעדו תחתיו, החומה עברה בדיוק לידו והפכה אותו לשטח הפקר - וב-1989 הוא היה הרקע לתמונות איחוד גרמניה. קשה למצוא מבנה אחד שמרכז כל כך הרבה היסטוריה.
הטיפ שהצלמים בברלין חוזרים עליו שוב ושוב
מבקרים וצלמים מדווחים בעקביות: בין 7 ל-8 בבוקר הרחבה כמעט ריקה, והאור הנמוך פוגע בשער מהצד המזרחי - זה החלון לתמונה נקייה בלי מאות תיירים. בשעות היום הרחבה מתמלאת באמני רחוב ובקבוצות מאורגנות. מי שמשלב עם מאדאם טוסו יכול לבנות את הבוקר כך: תמונות בשער מוקדם, ואז כניסה למוזיאון בפתיחה בשעה 10:00, כשהוא בשיא הריקנות שלו.
מלון אדלון והבלקון המפורסם
בפינת הרחבה עומד מלון אדלון האגדי - המלון שבו התאכסנו צ'רלי צ'פלין, אלברט איינשטיין ומרילין מונרו. חובבי טריוויה של מאדאם טוסו יזהו את הקשר: מהבלקון של האדלון הניף מייקל ג'קסון את בנו התינוק מול ההמון בשנת 2002, אחד הרגעים המצולמים ביותר בהיסטוריה של המלון - ובובת השעווה של מייקל ג'קסון היא מהמבוקשות בסניף הברלינאי שמעבר לכביש. עוד על אמנות הצילום עם הדמויות - בטיפים להצטלם עם בובות שעווה.
שייט שעה על נהר השפרה
עוברים במים לאורך הרייכסטאג, הקתדרלה ואי המוזיאונים עם אודיו-גייד - הדרך הנעימה ביותר לסכם את מה שהלכתם ברגל.
בדיקת זמינות ומחיר ←הרייכסטאג והכיפה - האטרקציה החינמית המשתלמת ביותר בברלין
חמש דקות הליכה צפונית משער ברנדנבורג עומד בניין הרייכסטאג - הפרלמנט הגרמני, עם אחת הכיפות המפורסמות בעולם. הבניין ההיסטורי משנת 1894 נשרף ב-1933 (השריפה ששימשה עילה לחיסול הדמוקרטיה הגרמנית), הופצץ במלחמה, ושופץ בשנות ה-90 בידי האדריכל הבריטי נורמן פוסטר, שהוסיף לו כיפת זכוכית עם רמפה ספירלית שמטפסת אל נקודת תצפית של 360 מעלות על העיר.
איך מזמינים - וכמה זה עולה
העלייה לכיפה חינמית לגמרי, אבל חובה להירשם מראש באתר הבונדסטאג (bundestag.de) עם שמות ומספרי דרכון של כל המבקרים. בעונות העמוסות הסלוטים הפופולריים נתפסים שבועות מראש - מי שנוסע בקיץ צריך להירשם ברגע שיש תאריכים. לא הספקתם? יש מרכז שירות מבקרים ליד הבניין שמנפיק אישורים לאותו יום על בסיס מקום פנוי, לפחות שעתיים לפני שעת הביקור - טיפ ששוב ושוב מציל מטיילים שלא ידעו על ההרשמה. מגיעים עם דרכון ביד: יש בידוק ביטחוני בכניסה.
הסלוט שהמקומיים ממליצים עליו
הכיפה פתוחה עד חצות (כניסה אחרונה בסביבות 22:00), ומבקרים ותיקים ממליצים דווקא על סלוט ערב: רואים את שער ברנדנבורג ואת אונטר דן לינדן מוארים מלמעלה, והאווירה רגועה בהרבה משעות הצהריים. יש אודיו-גייד חינמי שמתנגן אוטומטית לפי המיקום שלכם על הרמפה. לישראלים שמתכננים את היום: כיפה בבוקר מוקדם או בערב, מאדאם טוסו ושאר השדרה באמצע - זה הסדר שמנצל הכי טוב את שעות הפתיחה של כולם.
אנדרטת השואה - ביקור מכבד במרחק חמש דקות
דרומית לשער ברנדנבורג, במרחק 400 מטר ממאדאם טוסו, משתרעת האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו - שדה של 2,711 גושי בטון אפורים בגבהים משתנים, שתכנן האדריכל פיטר אייזנמן. הולכים בין הגושים, הקרקע שוקעת, הגושים מתרוממים מעל הראש, והעיר נעלמת - חוויה פיזית של אובדן התמצאות שכל אחד מפרש אחרת, בדיוק כפי שהתכוון המתכנן.
ההקשר הישראלי - ולמה חשוב לבקר נכון
למבקר הישראלי זו תחנה שאי אפשר לדלג עליה, וגם אין סיבה: היא פתוחה תמיד, חינמית, ונמצאת ממש על המסלול. חשוב לבקר בה כמו שצריך - לא מטפסים על הגושים, לא קופצים ביניהם ולא עורכים צילומי אופנה. הנושא עלה שוב ושוב ברשתות החברתיות אחרי סרטונים של מבקרים שנהגו במקום כמגרש משחקים, והתגובות - גם של ברלינאים - היו חד משמעיות. מתחת לשדה פועל מרכז מידע (הכניסה חינמית) ובו חדר השמות, שבו מוקראים שמות של נרצחים - ביקור של חצי שעה שמשנה את כל מה שרואים למעלה.
מתי לבוא
מדיווחי מבקרים: מוקדם בבוקר או לפנות ערב השדה כמעט ריק, ובשעות האור הנמוכות קרני השמש חודרות בין הגושים - האור שבו האנדרטה נחווית בעוצמה הגדולה ביותר. שימו לב שמרכז המידע סגור בימי שני. השילוב של אנדרטת השואה עם הקלילות של מוזיאון שעווה באותו יום אולי נשמע מוזר, אבל הוא בדיוק מה שברלין עושה למטייל: היסטוריה כבדה וחיים תוססים באותו קילומטר מרובע. מרווחים ביניהם בהפסקת קפה - ותכף נגיע גם לזה במסלול המסודר.
בבלפלאץ והספרייה הריקה - הפינה שהכי מתפספסת בשדרה
עשר דקות הליכה מזרחה לאורך השדרה מגיעים לבבלפלאץ - הכיכר שבה שרפו הנאצים ב-10 במאי 1933 כ-20,000 ספרים של סופרים יהודים, קומוניסטים ו"לא רצויים". רוב התיירים חוצים אותה בלי לדעת שמתחת לרגליהם נמצאת אחת האנדרטאות החזקות באירופה: "הספרייה הריקה" - חדר תת-קרקעי לבן ובו מדפים ריקים שיכלו להכיל בדיוק 20,000 ספרים, שנצפה דרך לוח זכוכית ברצפת הכיכר.
הקשר הישראלי שרוב המבקרים לא מכירים
את האנדרטה יצר הפסל הישראלי מיכה אולמן, פרופסור ואמן מהשורה הראשונה בישראל, שזכה בתחרות שנערכה במלאת 60 שנה לשריפת הספרים; האנדרטה נחנכה ב-1995. לצד לוח הזכוכית קבועה פלטה עם ציטוט של היינריך היינה משנת 1820, שנקרא כמו נבואה: במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסופו של דבר גם בני אדם. בערב, כשהחדר התת-קרקעי מואר והכיכר חשוכה, האפקט חזק במיוחד - עוד סיבה טובה למסלול ערב על השדרה.
מה עוד יש בסביבת הכיכר
- נויה ואכה - בית המשמר הניאו-קלאסי של שינקל, כיום האנדרטה המרכזית של גרמניה לקורבנות המלחמה והעריצות. בפנים פסל אחד בלבד: "אם עם בנה המת" של קתה קולביץ, מתחת לפתח עגול בתקרה שחשוף לגשם ולשלג. דקות ספורות של שקט שנחרטות בזיכרון.
- אוניברסיטת הומבולדט - האלמה מאטר של איינשטיין, הגל והאחים גרים; מול הכניסה דוכני ספרים משומשים.
- בניין האופרה הממלכתית (שטאטסאופר) וקתדרלת סנט הדוויג הקתולית - שני המבנים שמגדירים את הכיכר.
מי שמתלבט אם ברלין היא בכלל היעד הנכון למאדאם טוסו באירופה ימצא השוואה מסודרת בין הסניפים באיזה מאדאם טוסו באירופה שווה את הזמן שלכם.
אי המוזיאונים והקצה המזרחי - קתדרלה, חומבולדט פורום ונהר השפרה
בקצה המזרחי של השדרה, 20 דקות הליכה ממאדאם טוסו, חוצים את גשר הארמון ומגיעים אל אי המוזיאונים - אתר מורשת עולמית של אונסק"ו עם חמישה מוזיאונים מהחשובים באירופה על אי אחד בנהר השפרה. המוזיאון החדש (נוימוזיאום) עם החזה המפורסם של נפרטיטי, הגלריה הלאומית הישנה, מוזיאון בודה, האלטס מוזיאום עם הקולונדה המרשימה מול גן הלוסטגרטן - וכמובן מוזיאון פרגמון, שסגור לשיפוץ רב-שנתי, אז בודקים באתר הרשמי מה פתוח לפני שקובעים ציפיות.
מה לבחור כשיש רק חצי יום
אי אפשר "לעשות" את כל האי בביקור אחד, ולכן ההמלצה למי שמשלב עם מאדאם טוסו: מוזיאון אחד לכל היותר (נוימוזיאום הוא הבחירה הבטוחה), ואת השאר לחוות מבחוץ - הקולונדות, הגן, וקתדרלת ברלין עם הכיפה הירוקה, שמי שמטפס במאות מדרגותיה מקבל תצפית נהדרת על מרכז העיר. ממול ניצב חומבולדט פורום - ארמון העיר ששוחזר והפך למתחם תרבות עם כניסה חינמית לחלק מהתערוכות.
לסיים על המים - או מלמעלה
מתחנות העגינה שסביב האי ופרידריכשטראסה יוצאות שייט-סיבוב של שעה על השפרה, שעוברות לאורך הרייכסטאג, הקתדרלה ורובע הממשלה - הדרך הרגועה ביותר לסכם את מה שראיתם ברגל, ואפשר להזמין מראש שייט של שעה עם אודיו-גייד. חובבי קומבינות ימצאו גם כרטיס משולב של מאדאם טוסו ושייט על השפרה - שילוב שמוזיל את היום כולו. ומי שרוצה את ברלין מלמעלה ימשיך עוד עשר דקות לאלכסנדרפלאץ, אל מגדל הטלוויזיה עם כרטיס מהיר - הבניין הגבוה בגרמניה, עם תצפית 360 שמחזירה אתכם במבט אחד על כל המסלול שעשיתם.
מסלול חצי יום מעשי - שעה אחר שעה
כך נראה חצי היום המושלם סביב מאדאם טוסו ברלין, בנוי מניסיונם המצטבר של מטיילים שעשו את זה נכון (ושל רבים שעשו הפוך והצטערו):
הבוקר - מערב השדרה
- 08:00 - תמונות בשער ברנדנבורג כשהרחבה עוד ריקה, והצצה לפלטת מייקל ג'קסון במלון אדלון.
- 08:30 - אנדרטת השואה ומרכז המידע, בשעה השקטה והמכבדת ביותר.
- 10:00 - כניסה למאדאם טוסו בשעת הפתיחה: המוזיאון הכי ריק, התמונות הכי נקיות. שעה וחצי עד שעתיים בפנים.
הצהריים והערב - מזרח השדרה
- 12:00 - הליכה מזרחה: נויה ואכה, אוניברסיטת הומבולדט ובבלפלאץ עם הספרייה הריקה.
- 13:00 - הפסקת אוכל ליד ג'נדרמנמרקט או פרידריכשטראסה (מבחר גדול במחירים שפויים במונחים ישראליים - ארוחה טובה כאן זולה מתל אביב).
- 14:00 - אי המוזיאונים: מוזיאון אחד או טיפוס לקתדרלה.
- 16:00 - שייט שעה על השפרה, או המשך למגדל הטלוויזיה.
- ערב - למי שהזמין: סלוט ערב בכיפת הרייכסטאג לסגירת מעגל מלמעלה.
שורת הרווח לישראלים
יש טיסות ישירות מתל אביב לברלין ברוב ימות השבוע, והמסלול הזה הוא בדיוק היום הראשון האידיאלי: הוא מתחיל בנקודה שקל להגיע אליה מכל מלון (תחנת ברנדנבורגר טור), לא דורש כרטיסי תחבורה מסובכים, ומתאים גם למשפחות - ילדים מקבלים את מאדאם טוסו ואת המגדל, המבוגרים את ההיסטוריה שביניהם. ומי שכבר ביקר בסניף אחר של הרשת ומתלבט אם להיכנס שוב - התשובה המפורטת נמצאת בהאם שווה להיכנס למאדאם טוסו שוב ביעד אחר.
| תחנה | מרחק הליכה ממאדאם טוסו | זמן שהייה מומלץ |
|---|---|---|
| שער ברנדנבורג | כ-100 מטר (2 דקות) | 20-30 דקות |
| הרייכסטאג והכיפה | כ-600 מטר (8 דקות) | שעה-שעה וחצי (בהרשמה מראש, חינם) |
| אנדרטת השואה | כ-400 מטר (5 דקות) | 30-60 דקות כולל מרכז המידע |
| נויה ואכה | כ-900 מטר (12 דקות) | 10-15 דקות |
| בבלפלאץ והספרייה הריקה | כ-1 ק"מ (13 דקות) | 15-20 דקות |
| אי המוזיאונים והקתדרלה | כ-1.5 ק"מ (20 דקות) | שעה עד חצי יום |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- מאדאם טוסו ברלין נמצא באונטר דן לינדן 74, דקה מתחנת ברנדנבורגר טור (S-Bahn ו-U5) וכ-100 מטר משער ברנדנבורג
- העלייה לכיפת הרייכסטאג חינמית אבל מחייבת הרשמה מראש באתר הבונדסטאג עם פרטי דרכון - בקיץ הסלוטים נתפסים שבועות קדימה
- אנדרטת השואה פתוחה תמיד וללא תשלום; מרכז המידע התת-קרקעי סגור בימי שני
- הספרייה הריקה בבבלפלאץ - אנדרטת שריפת הספרים של האמן הישראלי מיכה אולמן - מרשימה במיוחד בשעות החשיכה כשהחדר התת-קרקעי מואר
- כל המסלול הליכתי לחלוטין: מהמוזיאון עד אי המוזיאונים כ-20 דקות הליכה בקצב רגוע
- כרטיס משולב של מאדאם טוסו עם שייט על השפרה חוסך כסף לעומת קנייה נפרדת של שניהם
טעויות שכדאי להימנע מהן
- להגיע לרייכסטאג בלי הרשמה מראש - בלי אישור לא עולים לכיפה; בדיעבד אפשר לנסות במרכז שירות המבקרים לפחות שעתיים לפני, אבל אין ערובה למקום
- לטפס או לקפוץ על גושי הבטון באנדרטת השואה בשביל תמונה - התנהגות שנתפסת כפוגענית וגוררת תגובות קשות מהסובבים
- לחצות את בבלפלאץ בלי לחפש את לוח הזכוכית ברצפה - האנדרטה החשובה ביותר בכיכר נמצאת מתחת לרגליים וקל לפספס אותה
- לתכנן את כל חמשת מוזיאוני האי באותו יום עם מאדאם טוסו - אין סיכוי; בוחרים מוזיאון אחד ונהנים ממנו באמת
- להגיע למאדאם טוסו בצהריים בשיא העומס במקום בפתיחה בשעה 10:00, כשהמוזיאון כמעט ריק והתמונות נקיות
- לשכוח דרכון - גם הבידוק בכיפת הרייכסטאג דורש תעודה מזהה התואמת את ההרשמה
שאלות נפוצות
מה יש ליד מאדאם טוסו ברלין במרחק הליכה?
כמעט כל מרכז ברלין ההיסטורי: שער ברנדנבורג במרחק כ-100 מטר, אנדרטת השואה כ-400 מטר, הרייכסטאג כ-600 מטר, בבלפלאץ עם הספרייה הריקה כקילומטר, ואי המוזיאונים עם קתדרלת ברלין וחומבולדט פורום כקילומטר וחצי - הכל לאורך שדרת אונטר דן לינדן או צמוד אליה.
כמה זמן צריך למסלול המלא של אונטר דן לינדן כולל מאדאם טוסו?
חצי יום מלא: כשעה וחצי עד שעתיים במוזיאון השעווה, ועוד שלוש-ארבע שעות לשער ברנדנבורג, אנדרטת השואה, בבלפלאץ והליכה עד אי המוזיאונים. מי שמוסיף כניסה למוזיאון באי או עלייה לכיפת הרייכסטאג מגיע ליום שלם ועשיר.
האם העלייה לכיפת הרייכסטאג באמת בחינם?
כן, לגמרי - אבל חובה להירשם מראש באתר הבונדסטאג עם שמות ומספרי דרכון. בעונות עמוסות מומלץ להירשם שבועות מראש. בלי הרשמה אפשר לנסות את מרכז שירות המבקרים ליד הבניין, שמנפיק אישורים לאותו יום על בסיס מקום פנוי, לפחות שעתיים לפני הביקור.
האם מתאים לבקר באנדרטת השואה עם ילדים באותו יום של מאדאם טוסו?
בהחלט, ורבים עושים בדיוק את זה. כדאי להקדים את האנדרטה לשעות הבוקר השקטות, להסביר לילדים מראש שלא מטפסים על הגושים, ולהפריד בין החוויות בהפסקה. מרכז המידע התת-קרקעי מתאים יותר לילדים גדולים ולנוער.
מה הקשר הישראלי של בבלפלאץ?
את אנדרטת "הספרייה הריקה" בכיכר - חדר תת-קרקעי עם מדפים ריקים ל-20,000 הספרים שנשרפו שם ב-1933 - יצר האמן הישראלי מיכה אולמן, והיא נחנכה ב-1995. זו אחת האנדרטאות המצוטטות ביותר באירופה, ורוב התיירים חולפים מעליה בלי לשים לב.
האם כדאי לקנות כרטיס משולב למאדאם טוסו עם אטרקציה נוספת?
אם מתכננים גם שייט על השפרה - כן, הכרטיס המשולב זול מקנייה נפרדת של שניהם. גם שילובים עם מגדל הטלוויזיה או אטרקציות סמוכות אחרות נמכרים באתרי הכרטיסים; משווים לפי מה שבאמת מתכננים לעשות, לא לפי גודל החיסכון על הנייר.
