סלבריטאים עם בובת שעווה – מי זוכה לדמות, ומה קורה כשכוכב פוגש את עצמו

בובת שעווה של סלבריטאים היא לא מוצר שאפשר לקנות - צוות מאדאם טוסו (Madame Tussauds) בוחר את הכוכבים על סמך סקרי מבקרים וביקושים, הסלב לא משלם ולא מקבל שקל, הייצור אורך שלושה עד שישה חודשים, והשיא הוא טקס חשיפה פומבי שבו הכוכב פוגש את עצמו - לפעמים באהבה גלויה, לפעמים בזעזוע שהופך ויראלי. מאחורי כל דמות שעווה שמוצגת בלונדון, בניו יורק או בפריז מסתתר טקס שלם: ישיבת מדידות של שעות, שאלות עדינות על צבע העיניים והשיניים, ולבסוף רגע החשיפה שבו העולם שופט אם הדמות "תפסה" את הכוכב או פספסה אותו לגמרי.

התרבות הזאת הפכה בשנים האחרונות לזירת בידור בפני עצמה: כוכבים שמתחזים לבובה של עצמם כדי להבהיל מעריצים, זמרות שמגיבות לדמות כושלת במשפט אחד ששובר את הרשת, ומוזיאונים שנאלצים לתקן דמות בתוך ימים אחרי סערה ציבורית. יש כאן גם זווית ישראלית - וונדר וומן בדמותה של גל גדות כבר עומדת בשעווה ביותר מסניף אחד.

אז מי באמת מחליט איזה סלבריטאי מקבל דמות, מה ההבדל בין פיסול ממדידות חיות לפיסול מתמונות, ואילו סיפורים נחרטו בתעשייה - כל מה שקורה מאחורי הווילון, לפני שהוא מוסר.

מי מחליט איזה סלבריטאי מקבל בובת שעווה

ההחלטה מי ייכנס לפנתיאון השעווה לא נמצאת בידי הכוכב, לא בידי הסוכן שלו ואפילו לא בידי אולפן הסרטים. כל סניף של מאדאם טוסו מפעיל צוות פנימי שמנתח באופן שוטף מה הקהל המקומי רוצה לראות - ומכאן הכול מתחיל.

סקרי מבקרים הם המצפן

הכלי המרכזי הוא סקרים: מבקרים נשאלים ביציאה אילו דמויות חסרו להם, ולצדם נבחנים ביקושים ברשתות החברתיות, הצבעות מקוונות שהמוזיאון עצמו מריץ מדי פעם בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלו, ומגמות תרבות מקומיות. זו הסיבה שבסניפי אסיה בולטות דמויות של כוכבי קיי-פופ ובוליווד, בעוד שבנאשוויל שולטים זמרי קאנטרי - כל סניף בונה את הרשימה לפי הקהל שלו. כשזמר פורץ בסערה או שחקנית זוכה בפרס גדול, השם שלה מטפס ברשימת ההמתנה.

אי אפשר לקנות דמות - וגם לא מקבלים עליה כסף

מאדאם טוסו מקפידה להצהיר שאין חוזים ואין תשלום: הכוכב לא משלם כדי להיכנס, והמוזיאון לא משלם לכוכב על זכויות דמותו. העסקה היא עסקת כבוד - הסלב זוכה להנצחה ולגל פרסום סביב החשיפה, והמוזיאון זוכה בדמות שמושכת קהל. הכוכבים אף מתבקשים לתרום בגדים אמיתיים מהארון שלהם כדי שהדמות תיראה אותנטית, ורבים נענים בשמחה. ההיגיון ברור: ברגע שדמות הייתה נקנית בכסף, הערך של כל השאר היה נשחק.

כשהדמות היא בכלל דמות - עניין הרישיון

יש קטגוריה נפרדת: דמויות קולנוע. כשמוזיאון מציב את וונדר וומן, סופרמן או באטמן, הוא לא צריך רק את שיתוף הפעולה של השחקן אלא גם רישיון מהאולפן שמחזיק בזכויות. כך נולדו תערוכות שלמות של גיבורי־על בסניפים שונים - שילוב של פני השחקן האמיתי עם תלבושת ותפאורה שמגיעות בתיאום מלא עם האולפן. זה גם מסביר למה כוכב יכול "לעמוד" במוזיאון בדמות הגיבור שהוא מגלם, עוד לפני שיש לו דמות אישית משלו.

מדידות עם הסלב מול פיסול מתמונות

ההבדל בין דמות שעווה מצוינת לדמות שמציתה לעג ברשת מתחיל כמעט תמיד בשאלה אחת: האם הכוכב ישב מול הפסלים בעצמו, או שהצוות עבד מתמונות בלבד.

ישיבת המדידות - שלוש עד ארבע שעות מול צוות שלם

כשכוכב מוזמן ל"ישיבה" (sitting), מגיע אליו צוות שאוסף מעל 150 מדידות גוף ופנים ומצלם מאות תצלומים מכל זווית אפשרית. הכוכב מתבקש לבחור "פוזת אב" - העמידה החתומה שתלווה את הדמות - ולהחזיק אותה שוב ושוב לאורך הפגישה. הצוות מתאים דוגמיות צבע לגוון העור בעזרת צבעי שמן, משווה גווני עיניים לעיניים זכוכית, ובוחן את השיניים ואת השיער מקרוב. יש כוכבים שנכנסים לתהליך בהתלהבות ומעורבים גם בבחירת הבגדים והתסרוקת של הדמות הסופית.

כשאין ישיבה - פיסול מתמונות בלבד

דמויות היסטוריות, כוכבים עסוקים מדי או כאלה שפשוט לא הגיעו - נבנות מתחקיר תמונות ווידאו בלבד. זה עובד, אבל הסיכון גדל דרמטית: תאורה בתצלומים מטעה, גוני עור יוצאים שגויים ופרופורציות מתעוותות. המקרה המפורסם ביותר קרה במוזיאון גרווין בפריז, שפיסל את דוויין "דה רוק" ג'ונסון מתמונות בלבד - והציג דמות עם גוון עור בהיר בהרבה מהמקור. ג'ונסון הגיב בפומבי, המוזיאון הודה שטעה, ואמני הצבע כהו את הדמות בתוך ימים. שיעור מאלף על גבול היכולת של פיסול מרחוק.

המספרים מאחורי דמות אחת

ייצור דמות מלאה נמשך בדרך כלל שלושה עד שישה חודשים ומעסיק צוות של כ-20 אמנים - פסלים, יוצקי שעווה, אמני צבע ושתלני שיער שמחדירים שערה אחר שערה במשך שבועות. הדמות אף מפוסלת מעט גדולה מהמקור, כי השעווה מתכווצת בהתקררות. מי שרוצה לצלול לתהליך המלא ימצא פירוט שלב-אחר-שלב על משך הייצור של בובת שעווה וגם על העלות האמיתית של דמות אחת - סכומים שמסבירים למה מוזיאון חושב פעמיים לפני כל בחירה.

טקסי החשיפה - הרגע שבו כוכב פוגש את עצמו

חשיפת דמות חדשה היא אירוע מתוזמן בקפידה: וילון, קהל מעריצים, צלמים - ולעיתים קרובות הכוכב עצמו, שרואה את כפילו לראשונה מול המצלמות. התגובות הלא-מבוימות האלה הפכו לזהב שיווקי.

הפראנק הקלאסי - הסלב מתחזה לבובה של עצמו

ז'אנר שלם נולד סביב החשיפות: הכוכב לובש בדיוק את בגדי הדמות, קופא במקומה ומחכה למבקרים תמימים. זמר הקאנטרי רנדי טראוויס התיישב בנאשוויל במקום הדמות שלו, ענה "צ'יז" לצלם וגרם לזוג שלצדו לקפוץ באוויר. שחקן ה-NBA ג'רמי לין קפא במדי כדורסל בסן פרנסיסקו, ואז "התעורר" מול המצטלמים - כולל דאנק מפתיע בסל הסמוך. גם זנדאיה והקומיקאית טיפאני האדיש עשו את זה, כל אחת בסניף אחר, והסרטונים צברו מיליוני צפיות. טיפ ממי שנתקל בזה בשטח: אם דמות בטקס חשיפה נראית "חיה" מדי - תשאירו את המצלמה דולקת.

התגובות שנכנסו להיסטוריה

לצד הפראנקים יש רגעים כנים: מתיו מקונוהיי בחן את דמותו מקרוב בהשתאות, פוסט מאלון נדהם עד כמה הקעקועים שוחזרו במדויק, והזמרת אניטה שיבחה בטקס את רמת הדיוק של הדמות שלה. כוכבים רבים מודים שזה רגע מוזר - לעמוד מטר מפנים שהם רואים בדרך כלל רק במראה.

איך זה בנוי מאחורי הקלעים

החשיפות מתוזמנות כמעט תמיד לרגע שיא בקריירה - יציאת אלבום, פרמיירה של סרט או סיבוב הופעות - כך ששני הצדדים מרוויחים את הכותרות. הדמות החדשה מוצבת בשבועות הראשונים באזור בולט בתחילת המסלול, ורק אחר כך עוברת לאזור הקבוע שלה. מי שמתכנן להצטלם כמו שצריך ליד דמות טרייה ימצא טיפים להצטלם עם בובות שעווה שיעשו את ההבדל בין תמונה מביכה לתמונה שנראית כמו פגישה אמיתית עם הכוכב.

הדמויות שהסלבס והמעריצים שנאו

לא כל חשיפה מסתיימת בחיבוקים. כשדמות מפספסת, האינטרנט לא סולח - ולפעמים גם הכוכב עצמו מצטרף לביקורת.

אריאנה גרנדה - "i just wanna talk"

אחת התגובות המפורסמות בתולדות הז'אנר: כשמאדאם טוסו לונדון חשף דמות של אריאנה גרנדה, המעריצים זיהו מיד שהאף והגבות פשוט לא שלה. הזמרת עצמה הגיבה לפוסט של המוזיאון במשפט לקוני - "i just wanna talk" - שהפך מיד לממים. המוזיאון ספג את הביקורת, והמקרה נכנס לרשימות "הדמויות הכושלות" שמתגלגלות ברשת עד היום.

ביונסה - הדמות שנראתה כמו כל אחת חוץ ממנה

ביונסה היא אולי הכוכבת עם ההיסטוריה הסוערת ביותר מול השעווה: דמות אחת שלה בניו יורק עוררה סערה עולמית אחרי שמעריצים טענו שגוון העור שלה בהיר מדי - והמוזיאון עדכן את התאורה והסטיילינג בעקבות הביקורת. דמויות מאוחרות יותר שלה זכו ללעג מסיבה אחרת: הן פשוט לא דמו לה, והגולשים התחרו בשאלה למי הדמות דומה יותר. הלקח שהתעשייה מדברת עליו בגלוי - ככל שהכוכבת מפורסמת יותר, הציבור סלחן פחות.

דה רוק וגוון העור - התיקון המהיר של גרווין

מקרה גרווין בפריז ראוי לפרק משלו דווקא בגלל הסוף הטוב: אחרי שקומיקאי אמריקאי לעג לדמות הבהירה של דוויין ג'ונסון בסרטון ויראלי, וג'ונסון עצמו הודיע שצוותו יפנה למוזיאון, אמני הצבע של גרווין עבדו במשיכות מכחול של צבעי שמן וכיהו את גוון העור - והדמות המעודכנת הוצגה מחדש בתוך ימים ספורים. מי שסקרן איך המוזיאון הפריזאי הוותיק מתמודד מול הענק הבריטי ימצא את התשובה בהשוואה בין מאדאם טוסו למוזיאון גרווין.

מה עושים עם דמות שנכשלה

למוזיאונים יש שלוש דרכים לטפל בכישלון: תיקון מהיר של צבע ותסרוקת, פיסול ראש חדש לגמרי, או העברה שקטה של הדמות לאחסון. הראשים נשמרים בארכיון גם שנים אחרי שהדמות ירדה מהתצוגה - כך שכוכב שחוזר לאופנה יכול "לקום לתחייה" בלי להתחיל מאפס.

גל גדות בשעווה - הזווית הישראלית

השאלה שכל ישראלי שואל במוזיאון שעווה: יש גל גדות? התשובה מדויקת יותר ממה שנדמה - יש, אבל בתור וונדר וומן.

וונדר וומן בדמותה של גדות

דמות שעווה של וונדר וומן בדמותה של גל גדות - עם השריון, הנזר והחרב - נחשפה לראשונה במאדאם טוסו אורלנדו כחלק מתערוכת גיבורי־על של ליגת הצדק, לצד סופרמן של הנרי קאוויל ובאטמן של בן אפלק. גדות עצמה הגיבה בחשבון האינסטגרם שלה בהתרגשות, כתבה "Such an honor" והתבדחה שאם מסתכלים לדמות בעיניים מספיק זמן - אולי היא תמצמץ. שנים אחר כך נחשפה דמות וונדר וומן נוספת בדמותה מול קהל של אלפי חובבי קומיקס בכנס בסידני, לקראת הצבתה במאדאם טוסו המקומי. הדמויות האלה נודדות בין סניפים, כך שלפני שטסים במיוחד - שווה לבדוק ברשימת הדמויות של הסניף באתר הרשמי.

למה אין עדיין "גל גדות" אזרחית

ההבדל דק אבל חשוב: הדמויות הקיימות הן של הדמות הקולנועית ברישיון האולפן, לא של גדות כאדם פרטי בשמלת ערב על שטיח אדום. דמות אישית דורשת החלטה נפרדת של המוזיאון וישיבת מדידות מלאה - ובינתיים, הפנים שמחייכות מתחת לנזר הן הפנים הישראליות המפורסמות בעולם. עבור מבקרים ישראלים זה עדיין רגע גאווה מוחשי למדי.

שעווה כחול-לבן - הפרק הנשכח

מעטים זוכרים שגם לישראל היה פרק משלה בתרבות השעווה: במגדל שלום בתל אביב פעל בעבר מוזיאון שעווה ישראלי ובו דמויות של ראשי המדינה ורגעים מתולדות הציונות. הוא נסגר לפני שנים רבות, וכיום מי שרוצה לפגוש דמויות שעווה של כוכבים - כולל את וונדר וומן הישראלית - צריך לטוס. החדשות הטובות: שני הסניפים הנגישים ביותר מישראל, לונדון וניו יורק, הם גם מהעשירים ביותר בדמויות.

כבוד אמיתי או קמפיין יחסי ציבור - הביקורת בתעשייה

בתעשיית הבידור נהוג להציג דמות שעווה כאחד מסימני הדרך של קריירה - לצד כוכב בשדרות הוליווד וטביעות ידיים בבטון. אבל יש גם קול ביקורתי, ושווה להכיר את שני הצדדים.

הטיעון בעד - מועדון סגור באמת

המספרים תומכים בגרסת הכבוד: סניף גדול מציג כמה מאות דמויות בלבד, וכל דמות חדשה שנכנסת דוחקת אחרת לאחסון. כשמוזיאון משקיע חודשי עבודה וסכום שנמדד במאות אלפי שקלים בדמות אחת, הבחירה עצמה היא הצהרה. כוכבים רבים מתייחסים לזה בהתאם - מגיעים לישיבות המדידה, תורמים בגדים אמיתיים, ומביאים את המשפחה לטקס.

הטיעון נגד - מכונת פרסום משומנת

המבקרים מזכירים שהחשיפות מתוזמנות כמעט תמיד ליציאת אלבום או סרט, שהמוזיאון מרוויח מכל כותרת - כולל השליליות - ושדמות שעווה היא בסופו של דבר כלי שיווקי לשני הצדדים. יש בתעשייה גם מי שמרים גבה מול עצם הרעיון שדמות "נגנזת" ברגע שהכוכב מפסיק למכור כרטיסים: הכבוד, מתברר, מותנה בביקוש.

מה מספרים מבקרים ברשתות - הטיפים שלא תמצאו באתר הרשמי

מדיווחי מבקרים ברדיט, בטריפאדוויזר ובטיקטוק עולים כמה דפוסים שחוזרים על עצמם וששווה לאמץ:

• שעת הפתיחה ושעות אחר הצהריים המאוחרות הן הזמן הרגוע ביותר להצטלם עם הדמויות המבוקשות - בצהריים של סוף שבוע נוצרים תורים ליד הכוכבים הגדולים.
• דמות חדשה שנחשפה זה עתה מוצבת בדרך כלל באזור בולט בתחילת המסלול ומוקפת קהל - מי שרוצה תמונה נקייה איתה מגיע בשבוע השני-שלישי, לא ביום הראשון.
• הדמויות מתחלפות ונודדות בין סניפים בלי הרבה רעש - מבקרים שהגיעו בשביל כוכב ספציפי וגילו שהוא "בחופשה" ממליצים לבדוק את רשימת הדמויות המעודכנת של הסניף לפני הרכישה.
• ליד הדמויות הפופולריות מוצבים לעיתים אביזרים ועמדות צילום ייעודיות - שאלו את הצוות, הם ישמחו לביים את התמונה.

איפה פוגשים את הדמויות המפורסמות - לונדון, ניו יורק והעולם

אחרי כל הסיפורים, נשארת השאלה הפרקטית: איפה רואים את זה מקרוב. שני סניפים מרכזים את מרב הדמויות המדוברות - ושניהם נוחים במיוחד לישראלים.

לונדון - כאן זה התחיל

הסניף ההיסטורי במרילבון רואד בלונדון הוא לב האימפריה - כאן פועלים האולפנים שבהם נולדות רבות מהדמויות, וכאן מתקיימות חשיפות בקצב הגבוה ביותר. בין הדמויות המוצגות כיום נמצאים כוכבי מוזיקה, מלוכה וקולנוע באזורים נושאיים שלמים, כולל אזור "מסיבת הפרסים" שבו מסתובבים בין הכוכבים כמו אורחים באירוע. טיסות ישירות מתל אביב מגיעות ללונדון בכחמש שעות, והמוזיאון יושב על קו התחתית - תחנת בייקר סטריט. את הכרטיסים כדאי לסגור מראש: כרטיס כניסה למאדאם טוסו לונדון חוסך את התור בקופות, וכל הפרטים על הסניף מחכים בעמוד מאדאם טוסו לונדון.

ניו יורק - שעווה בלב טיימס סקוור

הסניף בטיימס סקוור הוא הגרסה האמריקאית הרועשת: קומות של כוכבי הוליווד, מוזיקה וספורט, כולל חוויות אינטראקטיביות בסגנון מארוול. זה גם הסניף שבו התרחשו כמה מסיפורי הדמויות המדוברים ביותר - מהסערה סביב ביונסה ועד חשיפות מתוקשרות של כוכבי פופ. מי שמרכיב יום מוזיאונים במנהטן ימצא בכרטיסים למאדאם טוסו ניו יורק נקודת פתיחה נוחה, ואת התמונה המלאה על הסניף בעמוד מאדאם טוסו ניו יורק.

ומעבר לשתי הגדולות

חשיפות מתוקשרות מתרחשות גם במוזיאון גרווין בפריז - זה עם סיפור דה רוק - וכן בסניפי מאדאם טוסו בהוליווד, בלאס וגאס, בנאשוויל ובאורלנדו, שם עמדה לראשונה וונדר וומן של גל גדות. למשפחות שמתלבטות איזה יעד שעווה מתאים לטיול הבא, ההשוואות בין הסניפים עושות סדר - ההבדלים בין עיר לעיר גדולים ממה שנדמה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• אף סלבריטאי לא יכול לקנות לעצמו דמות שעווה - הבחירה נעשית על ידי צוות המוזיאון לפי סקרי מבקרים וביקושים, ובלי תשלום לאף צד
• ישיבת מדידות אורכת שלוש עד ארבע שעות וכוללת מעל 150 מדידות ומאות תצלומים; הייצור המלא נמשך שלושה עד שישה חודשים
• דמויות שפוסלו מתמונות בלבד - בלי ישיבה חיה - הן המקור לרוב הכישלונות המפורסמים, כולל סיפור דה רוק בגרווין
• גל גדות מונצחת בשעווה כווארציות של וונדר וומן ברישיון האולפן - לא כדמות אישית של עצמה
• הדמויות נודדות בין סניפים ויורדות לאחסון בלי הודעה - בודקים את רשימת הדמויות של הסניף באתר הרשמי לפני שטסים בשביל כוכב ספציפי
• שעת הפתיחה ואחר הצהריים המאוחרות הם הזמנים הרגועים להצטלם עם הדמויות המבוקשות

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לטוס לסניף בשביל דמות של כוכב ספציפי בלי לבדוק שהיא עדיין מוצגת שם - הדמויות מתחלפות ונודדות בין סניפים
• להניח שכל דמות פוסלה מול הכוכב עצמו - רבות נבנו מתמונות בלבד, וזה בדיוק המקור לפערים בדמיון
• להגיע לדמות חדשה ביום החשיפה ולצפות לתמונה נקייה - בשבועות הראשונים היא מוקפת קהל וצלמים
• לקנות כרטיס בקופה ביום עמוס במקום להזמין מראש אונליין - גם המחיר גבוה יותר וגם התור ארוך יותר
• לצלם עם פלאש ומרחוק - דמויות שעווה יוצאות הכי טוב בגובה עיניים, קרוב ובלי פלאש
• לבלבל בין מאדאם טוסו למוזיאוני שעווה מתחרים באותה עיר כשמחפשים דמות מסוימת - הרשימות שונות לגמרי

שאלות נפוצות

מי מחליט איזה סלבריטאי מקבל בובת שעווה?

צוות פנימי של המוזיאון, על סמך סקרי מבקרים, הצבעות מקוונות וניתוח ביקושים מקומיים. לכל סניף רשימה משלו שמותאמת לקהל שלו - ולכן בנאשוויל יש זמרי קאנטרי ובאסיה כוכבי בוליווד וקיי-פופ.

האם סלבריטאי יכול לשלם כדי לקבל דמות שעווה?

לא. מאדאם טוסו מצהירה שאין חוזים ואין תשלום לשום כיוון - הכוכב לא קונה את מקומו והמוזיאון לא משלם על זכויות הדמות. העסקה היא כבוד ופרסום הדדי, ותו לא.

כמה זמן לוקח לייצר בובת שעווה של סלבריטאי?

בדרך כלל שלושה עד שישה חודשים, עם צוות של כ-20 אמנים. ישיבת המדידות עצמה אורכת שלוש עד ארבע שעות וכוללת מעל 150 מדידות, והחדרת השיער - שערה אחר שערה - נמשכת שבועות.

האם לגל גדות יש בובת שעווה?

כן - כוונדר וומן. דמויות שעווה בדמותה של גדות בתלבושת הגיבורה הוצגו במאדאם טוסו אורלנדו לצד סופרמן ובאטמן, ובהמשך נחשפה דמות נוספת בסידני. דמות אישית של גדות כעצמה עדיין לא קיימת.

מה קורה לדמות שעווה כשהכוכב יוצא מהאופנה?

הדמות מועברת לאחסון, אבל הראש נשמר בארכיון המוזיאון עוד שנים. אם הכוכב חוזר לכותרות, אפשר להחזיר את הדמות לתצוגה או לעדכן אותה בלי להתחיל את הפיסול מאפס.

למה יש דמויות שעווה שלא דומות בכלל לכוכב?

כמעט תמיד בגלל עבודה מתמונות בלבד, בלי ישיבת מדידות חיה. תאורה מטעה בתצלומים משבשת גוני עור ופרופורציות - כך קרה עם דמות דה רוק בגרווין, שתוקנה רק אחרי סערה ציבורית.