מוזיאון השעווה בוויקטוריה קנדה (Royal London Wax Museum) – 300 הדמויות שנעלמו

מוזיאון השעווה המלכותי בוויקטוריה (Royal London Wax Museum) פעל כחמישים שנה בטרמינל ספינות הקיטור שבנמל הפנימי של ויקטוריה, בירת קולומביה הבריטית, והציג כ-300 בובות שעווה מבתי המלאכה של טוסו בלונדון. הוא סגור סופית ואי אפשר לבקר בו - הדמויות מאוחסנות במרתף פרטי בפרברי העיר, והמבנה ההיסטורי משמש היום מסעדה וגלריית אמנות.

זה אחד הסיפורים העצובים והמרתקים בעולם מוזיאוני השעווה: המקום הראשון בצפון אמריקה שהציג דמויות מתוצרת בתי המלאכה של טוסו מאנגליה, אטרקציה שבשיאה משכה 300-400 אלף מבקרים בשנה, נעלם לא בגלל כישלון עסקי - אלא בגלל דרישת חיזוק סייסמי למבנה ומשא ומתן על חוזה שכירות שקרס. מאז, מלכים, נשיאים ורוצחים מחדר הזוועות שוכבים ראש ליד ראש במרתף מבוקר אקלים, ומחכים לבית שלא נמצא.

ויקטוריה עצמה נשארה יעד מהמם - עיר נמל ויקטוריאנית עם הגנים של בוצ'רט, שייטי תצפית לווייתנים בים הסאליש ואחד הרציפים היפים בקנדה. מי שמכיר את הסיפור של המוזיאון האבוד רואה את הנמל הפנימי בעיניים אחרות לגמרי.

כך הגיעו דמויות טוסו לראשונה לצפון אמריקה

הסיפור מתחיל בשנת 1961, הרחק לפני שמאדאם טוסו הפכה לרשת גלובלית עם סניפים מלאס וגאס ועד סינגפור. משפחת ליין המקומית פתחה תצוגה צנועה של כחמישים בובות שעווה בקומת הרחוב של קריסטל גרדן (Crystal Garden), בפינת הרחובות בלוויל ודאגלס. מה שהפך את הפתיחה להיסטורית באמת: זו הייתה התצוגה הראשונה בצפון אמריקה של דמויות שיוצרו בבתי המלאכה של טוסו באנגליה - אותם בתי מלאכה לונדוניים שמאחורי השושלת המפורסמת בעולם. מי שרוצה להבין את שורשי השושלת הזאת ימצא את הסיפור המלא אצל לואי טוסו, הנין שהקים רשת מתחרה.

מוויטרינה צנועה לאטרקציה לאומית

ויקטוריה של שנות השישים הייתה בחירה מבריקה למוזיאון שעווה בסגנון בריטי. העיר, שנקראת על שם המלכה ויקטוריה, מכורה לדימוי האנגלי שלה - תה של חמש בפאב, אוטובוסים אדומים קומתיים לתיירים, וארכיטקטורה ויקטוריאנית לאורך הנמל. תצוגת שעווה של בית המלוכה הבריטי התיישבה כאן כמו כפפה ליד. ההימור הצליח מהר: האוסף גדל בהתמדה, והמוזיאון עבר למשכן קבע גדול ומרשים בהרבה - טרמינל ספינות הקיטור שעל קו המים.

המבנה של ראטנברי - נכס בפני עצמו

טרמינל ספינות הקיטור בכתובת בלוויל 470 נבנה בשנת 1924 עבור חברת הרכבות הקנדית פסיפיק, בתכנון האדריכל פרנסיס ראטנברי - אותו אדריכל שעיצב גם את בנייני הפרלמנט של קולומביה הבריטית וגם את מלון האמפרס המפורסם. מבנה ניאו-קלאסי עם עמודים יווניים אדירים בחזית, שדרכו עברו במשך עשורים נוסעי ספינות הקיטור מסיאטל ומוונקובר. כשהמוזיאון נכנס לתוכו, נוצר שילוב נדיר: אוסף שעווה בריטי בתוך אחד המבנים המצולמים ביותר בקנדה, על רציף שבו עוגנות סירות מול בנייני הפרלמנט. בשיא, בשנות השמונים, עברו בדלתות האלה 300-400 אלף מבקרים בשנה - מספרים שמוזיאונים עצמאיים יכולים רק לחלום עליהם, כפי שמראה ההשוואה מול מוזיאוני השעווה הוותיקים בעולם.

מה הוצג בפנים - מסע בין 300 בובות שעווה

על שטח של כ-560 מטרים רבועים נפרשו גלריות שכיסו את כל הספקטרום שאפשר לצפות לו ממוזיאון שעווה קלאסי - בלי טכנולוגיה, בלי מסכים, רק דיורמות מוקפדות ותאורה דרמטית. מבקרים שתיעדו את המקום בשנותיו האחרונות מדווחים על רמת דיוק מפתיעה בדמויות, גם בהשוואה לסניפי הרשתות הגדולות.

שדרת המלוכה וסיפור הנרי השמיני

הלב של המוזיאון היה אגף המלוכה: מונרכים בריטים מהנרי השמיני ועד המלכה אליזבת השנייה, עם תצוגה מיוחדת למלכה ויקטוריה - הרי העיר נושאת את שמה. לפי קן ליין, מנהל המוזיאון במשך שלושה עשורים, הפינה האהובה ביותר על הקהל הייתה דווקא הנרי השמיני מוקף שש נשותיו - סיפור הדמים המלכותי שכל מדריך סיפר אחרת. לצדם הוצגו הנסיכה דיאנה, המלכה האם, ודמויות מלכותיות שהתחלפו עם השנים.

מנהיגים, כוכבים וארץ האגדות

אגף "המנהיגים הגדולים" כלל את גנדי, נפוליאון, וינסטון צ'רצ'יל ומרטין לותר קינג. אגף בשם "הגבול הבלתי נראה" הציב ראשי ממשלה קנדים לצד נשיאים אמריקאים - קריצה למיקום של ויקטוריה, שממנה רואים בימים בהירים את הרי מדינת וושינגטון. "גלקסיית הכוכבים" אירחה את אלביס פרסלי, מרילין מונרו וצ'רלי צ'פלין, ולילדים חיכתה "ארץ ספר האגדות" עם שלגיה, אליס בארץ הפלאות ופינת מחווה לוולט דיסני. את המסלול חתמה דיורמת הסעודה האחרונה - ישו ושנים עשר השליחים סביב שולחן ענק.

חדר הזוועות במרתף - הטראומה של דור שלם

ואז היה המרתף. חדר הזוועות של ויקטוריה נחשב לאחד המפחידים שהיו אי פעם במוזיאון שעווה בצפון אמריקה: גיליוטינה, עמוד תלייה, וו הקרס האלג'יראי, ראשים כרותים ודיורמות הוצאה להורג עם שלטי הסבר המפרטים איזה פשע נענש באיזו שיטה. בקבוצות הנוסטלגיה המקומיות ברשתות החברתיות, תושבי ויקטוריה לשעבר עדיין מחליפים זיכרונות על סיוטי הילדות מהמרתף ההוא - ויש מי שמספר שההורים איימו להשאיר אותו שם לבד כעונש. חובבי הז'אנר ימצאו עוד מקומות כאלה בין מוזיאוני השעווה המוזרים בעולם.

בתי המלאכה של טוסו - כמה באמת שווה דמות אחת

מה שהבדיל את המוזיאון של ויקטוריה מעשרות מוזיאוני שעווה זולים לאורך הכבישים של אמריקה היה מקור הדמויות: כמעט כולן הוזמנו והגיעו מבתי המלאכה של טוסו באנגליה, באותן שיטות עבודה שמשרתות את הסניפים הגדולים בלונדון.

שעוות דבורים, שיער אנושי וחודשים של עבודה

הגופים יוצרו מפיברגלס או מעיסת נייר (הדמויות הוותיקות והכבדות), והעור המצולם כל כך - משעוות דבורים בגוון תואם. השיער הושתל שערה אחר שערה, ידנית. קן ליין סיפר בראיונות שדמות איכותית עולה מעל 30 אלף דולר - כך למשל דמות קייט מידלטון שהוזמנה בשנים האחרונות של המוזיאון - וכי ראש של קיסר יפני אחד דרש 14 חודשי עבודה. הרכישה האחרונה לפני הסגירה הייתה דמות ברק אובמה בכ-20 אלף דולר, שיוצרה בלונדון והספיקה להיות מוצגת רק זמן קצר. מי שרוצה לצלול למספרים המלאים של התעשייה ימצא אותם בפירוט על עלות ייצור בובת שעווה במאדאם טוסו.

אוסף ששווה מיליונים - וקשה מאוד למכור

העלות המצטברת של 300 דמויות ברמה הזאת נאמדת במיליוני דולרים - וזו בדיוק אחת הסיבות שהאוסף לא פורק ונמכר לאספנים בודדים. דמויות שעווה הן נכס מוזר: כל אחת מהן יקרה מדי לזרוק, אבל שוק היד השנייה שלהן זעיר. מוזיאון פעיל יכול להצדיק אותן; ארגז במחסן לא. ההיגיון הזה, כפי שנראה בהמשך, הכתיב את גורל האוסף כולו.

למה נסגר המוזיאון - הכרוניקה של קיץ אחד

בניגוד לסניפים כושלים של רשתות שנסגרו בגלל קופה ריקה, המוזיאון של ויקטוריה היה רווחי עד יומו האחרון. מה שהרג אותו היה שילוב של גיאולוגיה ובירוקרטיה.

הדרישה הסייסמית של 3 מיליון דולר

ויקטוריה יושבת באזור סיכון סייסמי, וטרמינל ספינות הקיטור - מבנה מ-1924 - נדרש לחיזוק יסודי בעלות של כ-3 מיליון דולר. הוועדה הממשלתית שהחזיקה בנכס (Provincial Capital Commission) הודיעה שהמבנה נסגר לשיפוץ, והמוזיאון פינה את המקום בספטמבר 2010 אחרי כחמישה עשורים של פעילות רצופה. בשלב הזה עוד דובר על חזרה: ההנהלה קיבלה הבטחות שהמוזיאון יוכל לשוב אחרי השיפוץ.

המשא ומתן שקרס

ואז הגיעו המספרים. הרכבה מחדש של כל התצוגות, הדיורמות והתאורה הוערכה בכמיליון דולר ובכשנה של עבודה - השקעה שאיש לא יעשה בלי חוזה שכירות ארוך. אבל הוועדה סירבה להתחייב מעבר לשלוש שנים קדימה. מיליון דולר תמורת שלוש שנות פעילות? העסקה מתה מעצמה, והדמויות שנארזו "זמנית" לא חזרו מעולם. זהו תסריט שחוזר על עצמו בעולם השעווה - נדל"ן יקר בלב אזור תיירותי מנצח כמעט תמיד את המוזיאון, כפי שקרה גם בסיפור של מאדאם טוסו סן פרנסיסקו בפישרמנס וורף.

איפה 300 הדמויות היום - המרתף בסאאניץ'

וכאן מגיע החלק שנשמע כמו פתיחה לסרט אימה, אבל הוא מתועד היטב בעיתונות הקנדית: כ-350 ראשי שעווה - מלכים, נשיאים, כוכבי קולנוע וקדושים - שוכבים מסודרים במרתף מבוקר אקלים בביתו של קן ליין, המנהל לשעבר, בפרבר סאאניץ' שליד ויקטוריה. הגופים, התלבושות והדיורמות מאוחסנים אף הם. ליין, שניהל את המוזיאון שלושים שנה, הפך לשומר הסף של האוסף כולו.

הניסיונות למצוא בית חדש

מאז הסגירה נבחנו אפשרויות בכל רחבי מערב קנדה - ערים בקולומביה הבריטית, במניטובה ובססקצ'ואן התעניינו, נערכו סיורי נכסים ופגישות. שום עסקה לא נסגרה. לפי הערכות שליין עצמו מסר לתקשורת, הקמת מוזיאון שעווה מודרני מאפס - כולל מבנה מתאים, תצוגות אינטראקטיביות ואולי טכנולוגיית מתקני שעשועים - תעלה 5-6 מיליון דולר. בינתיים ויקטוריה עצמה ירדה מהפרק: ליין הביע בפומבי ספק שהאוסף ישוב אי פעם לעיר שבה נולד.

למה זה עדיין לא אבוד

הנקודה המעניינת: האוסף לא נמכר, לא פוצל ולא נזרק. הוא שמור בתנאים נכונים, בבעלות אחת, עם בעלים שממשיך להשיב לפניות. בעולם שבו אוספי שעווה שלמים נעלמו למכירות פומביות ולמחסני גרוטאות, האוסף של ויקטוריה הוא אחד השלמים ביותר שממתינים על המדף. "התקווה נצחית", אמר ליין לעיתונאים - וכל כמה שנים הסיפור חוזר לכותרות המקומיות, בדרך כלל עם תמונה של שורת ראשים מחייכים באור פלורסנט.

מה עומד שם היום - הטרמינל, המסעדה והנמל הפנימי

החדשות הטובות למי שמגיע לוויקטוריה: המבנה שאירח את המוזיאון לא רק שרד את השיפוץ - הוא נראה טוב מתמיד, והכניסה אליו חופשית. אחרי חיזוק סייסמי ושחזור קפדני, טרמינל ספינות הקיטור חזר לחיים בתפקיד חדש.

מה יש בפנים עכשיו

באולם ההמתנה ההיסטורי של נוסעי ספינות הקיטור פועלת היום מסעדת סטימשיפ גריל עם מרפסת גדולה על קו המים - מהמקומות המבוקשים בעיר לארוחה מול הנמל - ובקומה העליונה שוכנת גלריית אמנות המוקדשת לצייר הטבע הקנדי רוברט בייטמן. שווה לעצור רגע מול החזית: עמודי הענק בסגנון יווני הם בדיוק אלה שקיבלו את פני מאות אלפי מבקרי המוזיאון בכל שנה.

מה עוד מחכה במרחק הליכה

הנמל הפנימי הוא לב העיר, והכל קרוב: ממש מול הטרמינל עומדים בנייני הפרלמנט, שמוארים בלילה באלפי נורות - מסורת שהחלה עוד ב-1897 לכבוד יובל היהלום של המלכה ויקטוריה. מעבר לכביש מתנשא מלון האמפרס המחופה קיסוס, ולידו מוזיאון רויאל בי.סי עם עמודי הטוטם של פארק ת'אנדרברד (בדקו מראש אילו אגפים פתוחים - המוזיאון בעיצומו של פרויקט חידוש רב-שנתי). טיפ צילום שחוזר אצל צלמי העיר: התמונה הקלאסית של ויקטוריה נלקחת ממדרגות האמפרס לכיוון הפרלמנט בשעת שקיעה, כשהזהב נשפך על המים. ובקיץ, טיילת הקוזוויי לאורך הנמל מתמלאת באמני רחוב - מהסצנות הצפופות בקנדה.

ויקטוריה למטייל הישראלי - בוצ'רט, לווייתנים ודרכי הגעה

ישראלים מגיעים לוויקטוריה כמעט תמיד כחלק ממסלול מערב קנדה: טיסה לוונקובר (אין טיסה ישירה מתל אביב - החיבורים הנוחים הם דרך טורונטו או מונטריאול, ויש מסלולים דרך אירופה; השוואת מחירים נוחה דרך סקייסקאנר), ומשם מעבורת של בי.סי פריז מטרמינל צוואסן לסווארץ ביי - כשעה וחצי על המים, עם הזמנה מראש בקיץ. האלטרנטיבה החווייתית: מטוס ימי מנמל ונקובר שנוחת בתוך הנמל הפנימי של ויקטוריה אחרי כ-35 דקות, במרחק הליכה מהטרמינל ההיסטורי. העיר עצמה מפנקת - היא יושבת בצל הגשם של הרי האולימפיק ונהנית מכ-300 ימי שמש בשנה, מהגבוהים בקנדה.

הגנים של בוצ'רט - האטרקציה שתופסת את מקום המוזיאון

אם פעם המוזיאון היה הביקור החובה של ויקטוריה, היום התואר שייך לגנים של בוצ'רט בברנטווד ביי, כחצי שעת נסיעה מהמרכז. גם כאן מסתתר סיפור גלגול: ג'ני בוצ'רט הפכה מחצבת אבן גיר שהתרוקנה ב-1909 ל"גן השקוע" המפורסם - תשע שנות עבודה עם אדמה שהובאה בעגלות סוסים. טיפים שחוזרים אצל מבקרים מנוסים: להגיע בשעתיים הראשונות של הבוקר לפני האוטובוסים המאורגנים, לא לפספס את תצפית הגן השקוע מיד בכניסה, ובקיץ לשקול דווקא ערב - מופעי הזיקוקים של שבת והתאורה הלילית נחשבים לחוויה בפני עצמה. סיור פרטי המשלב את הגנים עם נקודות הציון של ויקטוריה חוסך את התלות בתחבורה ציבורית מקרטעת לכיוון ברנטווד ביי.

תצפית לווייתנים בים הסאליש

המים סביב ויקטוריה הם מהטובים בעולם לצפייה באורקות ובלווייתנים גדולי-סנפיר, והעונה החזקה נמשכת מאביב עד סתיו עם אחוזי תצפית גבוהים מאוד. ההתלבטות הקלאסית היא סירת זודיאק פתוחה מול קטמרן מקורה: הזודיאק מהיר, נמוך על המים ומרטיט - שייט זודיאק של שלוש שעות מהנמל של ויקטוריה הוא הבחירה של מחפשי האדרנלין, בעוד משפחות עם ילדים קטנים יעדיפו סיפון מקורה עם שירותים. מי שרוצה גם אור זהב וגם לווייתנים יכוון לשייט תצפית של שקיעה. טיפ שחוזר בכל הפורומים: על המים קר מהיבשה גם באוגוסט - שכבות, מעיל רוח וכובע. אחרי השייט, סיימו את היום בפישרמנס וורף - רציף בתים צפים צבעוניים עם דוכני פיש אנד צ'יפס וכלבי ים שמגיעים לבקש נתחים.

האלטרנטיבה הקנדית - איפה כן רואים שעווה היום

מי שהגיע עד ויקטוריה עם חשק לבובות שעווה ייאלץ להתאזר בסבלנות - או לחצות את קנדה. במערב המדינה לא נותר מוזיאון שעווה של ממש, והכתובת הקרובה ביותר בסטנדרט מלא נמצאת בצד השני של היבשת, במפלי הניאגרה שבאונטריו.

ניאגרה - בירת השעווה של קנדה

על רחוב קליפטון היל התוסס פועלים שני מוזיאונים ותיקים זה מול זה: לואי טוסו במפלי הניאגרה, הנושא את שם השושלת עצמה, ומובילנד - מוזיאון השעווה של הכוכבים, המוקדש לקולנוע ולתרבות הפופ. שניהם שרדו את כל מה שוויקטוריה לא: שכירות תיירותית תזזיתית, אופנות משתנות ותחרות ממאה אטרקציות סמוכות. ההשוואה ביניהם לבין הסניף האבוד של ויקטוריה כמעט מתבקשת - שם המפלים מספקים זרם מבקרים אינסופי, בעוד ויקטוריה תלויה בעונת שייט קצרה.

ולמי שטס דרומה

ישראלים שממשיכים מוונקובר ללוס אנג'לס ימצאו שם את מוזיאון השעווה של הוליווד על שדרת הכוכבים - עוד שם שמככב בסצנת השעווה של החוף המערבי. אבל האמת העצובה והיפה נשארת: הדמויות שהיו פעם הגאווה של הנמל הפנימי לא מוצגות בשום מקום. הן ממתינות במרתף בסאאניץ', שעה קלה מהמקום שבו קיבלו את פני מיליוני מבקרים - קרובות כל כך לבמה, ורחוקות ממנה כל כך.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המוזיאון סגור סופית - אין כתובת פעילה ואין תערוכה לבקר בה; מה שנשאר הוא המבנה ההיסטורי והסיפור
• טרמינל ספינות הקיטור עצמו שווה עצירה: עמודי ראטנברי, מסעדה על המים וגלריית אמנות בכניסה חופשית
• הדמויות לא הושמדו - כ-350 ראשי שעווה שמורים במרתף מבוקר אקלים בפרבר סאאניץ', בהמתנה לבית חדש
• ויקטוריה מצדיקה יומיים מלאים: הגנים של בוצ'רט, שייט תצפית לווייתנים, הנמל הפנימי ופישרמנס וורף
• בקיץ חובה להזמין מראש את המעבורת מוונקובר (צוואסן-סווארץ ביי); המטוס הימי נוחת ישר בנמל הפנימי
• מוזיאון השעווה הפעיל הקרוב ביותר בקנדה נמצא במפלי הניאגרה - שני מוזיאונים על קליפטון היל

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע לוויקטוריה ולחפש מוזיאון שעווה פעיל - הוא נסגר לפני שנים ולא נפתח מחדש בשום מיקום
• לבלבל בין רויאל לונדון וואקס מיוזיאום העצמאי לבין סניפי מאדאם טוסו הרשמיים - אלו עסקים נפרדים לחלוטין
• לוותר על הזמנה מוקדמת למעבורת בקיץ ולהיתקע שעות בטרמינל צוואסן
• להגיע לגנים של בוצ'רט בצהרי שבת בקיץ - השעות העמוסות ביותר; בוקר מוקדם או ערב זיקוקים עדיפים
• לעלות לשייט לווייתנים בטישרט - על המים קר משמעותית מהיבשה גם באמצע אוגוסט
• למחוק את ויקטוריה מהמסלול כי "האטרקציה נסגרה" - העיר עצמה היא האטרקציה

שאלות נפוצות

האם אפשר לבקר היום במוזיאון השעווה בוויקטוריה?

לא. מוזיאון השעווה המלכותי (Royal London Wax Museum) נסגר סופית בספטמבר 2010, אחרי כחמישים שנות פעילות, ולא נפתח מחדש בשום מיקום. אפשר לראות מבחוץ ומבפנים את המבנה ההיסטורי שאירח אותו - טרמינל ספינות הקיטור בנמל הפנימי - שבו פועלות היום מסעדה וגלריית אמנות.

איפה נמצאות 300 הדמויות של המוזיאון היום?

האוסף כולו - כ-350 ראשי שעווה, גופים, תלבושות ודיורמות - מאוחסן במרתף מבוקר אקלים בביתו של קן ליין, מנהל המוזיאון לשעבר, בפרבר סאאניץ' שליד ויקטוריה. האוסף לא נמכר ולא פוצל, וליין ממשיך לחפש לו בית קבע.

למה נסגר מוזיאון השעווה של ויקטוריה?

המבנה ההיסטורי מ-1924 נדרש לחיזוק סייסמי בעלות של כ-3 מיליון דולר, והמוזיאון פינה אותו לטובת השיפוץ. חזרה למבנה הייתה מחייבת כמיליון דולר להרכבת התצוגות מחדש, אבל בעלת הנכס סירבה להציע חוזה שכירות ארוך מספיק כדי להצדיק את ההשקעה - והעסקה קרסה. המוזיאון עצמו היה רווחי עד יומו האחרון.

מה מיוחד בדמויות שהוצגו במוזיאון?

זו הייתה התצוגה הראשונה בצפון אמריקה של דמויות מבתי המלאכה של טוסו באנגליה - שעוות דבורים, שיער אנושי מושתל שערה-שערה, ועלות של עשרות אלפי דולרים לדמות. בין הבולטות: הנרי השמיני ושש נשותיו, המלכה אליזבת השנייה, אלביס פרסלי, מרילין מונרו וחדר זוועות שהפחיד דורות של ילדים מקומיים.

איפה מוזיאון השעווה הפעיל הקרוב ביותר לוויקטוריה?

בקנדה - במפלי הניאגרה שבאונטריו, שם פועלים לואי טוסו ומובילנד על רחוב קליפטון היל. בחוף המערבי של ארצות הברית הכתובת הבולטת היא מוזיאון השעווה של הוליווד בלוס אנג'לס. בוויקטוריה ובוונקובר עצמן אין כיום מוזיאון שעווה פעיל.

האם שווה להגיע לוויקטוריה גם בלי המוזיאון?

בהחלט. ויקטוריה נחשבת לאחת הערים היפות בקנדה: הגנים של בוצ'רט, שייטי תצפית באורקות ובלווייתנים בים הסאליש, הנמל הפנימי עם בנייני הפרלמנט המוארים ופישרמנס וורף. העיר נהנית מכ-300 ימי שמש בשנה, והדרך אליה - מעבורת בין איים או מטוס ימי - היא חוויה בפני עצמה.